רע"א 8386/01סובחי סלאימה ועוד 8 אח' נ. שר הפנים

בפניי בקשה לפסיקת הוצאות בעתירה שבכותרת.

1.עניינה העיקרי של העתירה היה ברישומם של העותרים 3 – 9 בתעודת הזהות של העותר. הבקשה לרישום כאמור הוגשה ביום 6.8.01. העתירה שבכותרת נסמכה על התחייבות של המשיבים לכך שתתקבל החלטה בבקשה תוך 60 ימים מיום הגשתה, שאם לא כן, יהיו העותרים רשאים להגיש עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק.

2.עד ליום 29.10.01, הוא יום הגשת העתירה, לא התקבלה החלטה כאמור, ועל רקע זה הוגשה העתירה. אחרי הגשת העתירה הוגשה ביום 18.11.01 תגובה מקדמית של המשיבים, ממנה עולה כי לגבי מרבית העותרים הוחלט על רישומם במרשם האוכלוסין כמבוקש. לגבי העותרים 3, 8 ו-9 צויין, כי המסמכים שהומצאו לגביהם אינם מספקים, באשר לא הומצאו תעודות לידה שלהם. מן התגובה שהוגשה לבקשה שבפניי עולה, כי מסיבות מינהליות, לא בוצע באותו שלב רישום חלקי של אותם עותרים אשר רישומם אושר. מתברר, כי אחרי הגשת התגובה האמורה, הומצאו על ידי העותרים תעודות לידה כאמור, בוצע רישום של העותרים במרשם האוכלוסין, והעתירה התייתרה.

3.יצויין, כי מנספח מ/13 לעתירה, מכתב של ב"כ העותרים מיום 28.6.01, עולה, כי העותרים ידעו כי אין ברשותם העתקים של תעודות הלידה הרלוונטיות של עותרים 8 ו-9. מן האמור באותו נספח מסתבר לכאורה כי העותרים אף היו מודעים לצורך בהמצאת תעודות כאמור עוד בטרם הוגשה עתירתם. עוד מתברר, כי לאחר הגשת העתירה הועמדו העותרים על כך שהמשיבים עומדים על דרישתם להמצאת התעודות האמורות, וחרף זאת לא הגישו אותן אלא לאחר שהוגשה תגובתם המקדמית של המשיבים. עם זאת, אין חולק כי לא הוצבה למשיבים דרישה להמצאת המסמכים החסרים, אלא לאחר שהוגשה העתירה שבכותרת.

4.אף שמצאתי טעם בחלק גדול מטיעוניו של בא כוח המשיבה, עו"ד ליכט, אין בהם כדי להביא לדחיית הבקשה במלואה.

נכון הוא, כי ניתן היה לצפות מן העותרים שיגישו למשיבים בקשה, המבוססת על תיעוד מלא הנדרש לעניין. הדברים מתחדדים נוכח המסקנה העולה בנסיבות העניין, לפיה היו העותרים מודעים לצורך בצירוף תעודות לידה לבקשתם. בנסיבות העניין גם ברור, כי מחדלם זה של העותרים תרם לכך שלא ניתנה החלטה בעניינם תוך התקופה עליה התחייבו המשיבים, של 60 ימים מיום הגשתם.

ברם, בכך אין כדי להצדיק הימנעות מהשתת הוצאות במקרה זה. מסתבר, כי עובר להגשת העתירה היה ידוע למשיבים על כך שהתיעוד התומך בבקשה שהוגשה להם הינו תיעוד חסר. הפעולה המתבקשת במצב זה הייתה לשגר הודעה לעותרים, ובה לדרוש את התיעוד שלא הומצא. לאי נקיטתה של פעולה פשוטה זו לא ניתן הסבר. הצורך בהסבר מתחדד בהקשר זה, נוכח ההתחייבות שניתנה לבית משפט זה בכל הנוגע למועד בו יסתיים הטיפול בבקשה. התחייבות זו אינה מתיישבת עם העדר כל פעולה מצד המשיבים. אף מחדלם של העותרים, הן בעת הגשת בקשתם והן מנקיטת פעולות כלשהן אחרי כן, אינו יכול להסיר את הפגם לגמרי. גם אם אניח, כטענת המשיבים, כי התחייבותם הניחה מאמץ אמיתי מצד העותרים לסייע בהשלמת הטיפול, ואף שקידה סבירה מצד העותרים לעשות כן. ברם, בהעדר כל פעולה מצד המשיבים על מנת להניע את העותרים להשלים את הטיפול, לא ברור כיצד סברו המשיבים שהטיפול בבקשה אמנם יגיע לסיומו.

מחדל זה בולט עוד יותר, כאשר מתברר כי הלשכה האיזורית למינהל אוכלוסין בירושלים המזרחית שיגרה לבא כוח העותרים מכתב, ביום 20.8.01 (ע/15 לעתירה), ובו ביקשה תיעוד חסר. משום מה בפנייה זו לא נזכרות כלל תעודות הלידה, אשר מסירתן היא שהביאה לקבלת מבוקשם של העותרים. לחסר זה בפנייה האמורה לא ניתן כל הסבר בחומר שבפניי.

אני סבור, כי במצב זה משקלם המצטבר של הפגמים בפעולת המשיב מאפיל על טענות המשיבים למחדל של העותרים, במידה המצדיקה להשית הוצאות על המשיבים. במצב המתואר, אף עולה כי העתירה היא שהביאה לפעולתם של המשיבים לתיקון הטעון תיקון, וכתוצאה מכך, לכך שמולא מבוקשם של העותרים (בג"צ 842/93 אלנסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217). אין יסוד גם לומר, כי העתירה נגועה בפגם, אשר מחייב את דחיית הבקשה להוצאות. משכך, יש מקום לפסיקת הוצאות.

5.שאלה אחרת היא שיעור ההוצאות. לעניין זה, יש ליתן משקל ממשי למחדליהם של העותרים בהמצאת תיעוד, אשר לכאורה היה ידוע להם כי יש בו צורך. מחדלי העותרים מתעצמים נוכח העובדה, שרק לאחר הגשת תגובה מקדמית מטעם המשיבים, טרחו והשלימו את החסר, אף שהועמדו מפורשות, קודם לכן, על חובתם לעשות כן. אילו מלאו חובה זו לכשנתבקשו לכך בראשונה, כפי שאף עשו אחרי שהוגשה תגובת המשיבים, היה עשוי להתייתר הצורך שבהכנת תגובה מקדמית. אף להכבדה מיותרת זו על המשיבים יש ליתן משקל בפסיקת ההוצאות.

סופם של דברים. סכום ההוצאות בו יחוייבו המשיבים, לרבות שכ"ט עו"ד, יועמד על 3,000 ₪. סכום זה ישא מע"מ כחוק, וכן הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.