רע"א 8401/09 רונן זלצבורג נ. קופת חולים לאומית

1.

בקשת רשות לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ר' יפה-כ"ץ) במסגרתה נדחו בקשות המבקשים למחוק סעיפים שונים מתצהירי עדות ראשית שהוגשו מטעם המשיבים.

המבקשים – קטין שנולד כשהוא סובל מנכות רפואית קשה (המבקש 1) והוריו (המבקשים 2 ו-3), הגישו תביעה בגין רשלנות רפואית שמקורה, על פי הנטען, בהחמצה רשלנית של דיספלזיית עצם קשה של המבקש 1, עת היה עובר בבטן אימו. הצדדים הגישו חוות דעת רפואיות הן בשאלת האחריות הן בשאלת הנזק. בנוסף, הוגשו תצהירי עדות ראשית של שלושה רופאים שטיפלו במבקשת 2 במהלך הריונה. עם קבלת תצהירי העדות הראשית של הרופאים, הגישו המבקשים לבית המשפט קמא שתי בקשות נפרדות, במסגרתן נתבקשה מחיקת סעיפים פסולים, על פי הנטען, מתצהירי העדות הראשית. המבקשים טענו כי הסעיפים הרלבנטיים מהווים עדויות סברה ו/או עדויות שבמומחיות, שאינן קבילות כראייה במסגרת תצהירי עדות ראשית.

2.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשות בקובעו כי במקרה של עדויות של אנשי מקצוע, כמו הרופאים במקרה שנדון לפניו, יכולות עדויות אלה להכיל גם התייחסויות לעניינים הקשורים לעבודתם: "אין זה אלא סביר" – כך נקבע – "כי מקום בו נבחנות פעולות של רופא במהלך תקופה מסוימת, או במועד ספציפי, פעולות הקשורות לנשוא התובענה, תשמע דעתו של העד-הרופא גם באשר למחשבות ולדעות שעל פיהן פעל, באשר לידיעותיו באותה העת ובאשר למסקנות אליהן הגיע". בית המשפט הוסיף וקבע כי כאשר מעלים טענות כנגד פעולות שעד, שהוא רופא, ביצע או לא ביצע במסגרת עבודתו – הרי שיש לאפשר לו להבהיר את מה שעשה, את מה שנהג לעשות ואת השיקולים שעמדו בבסיס הפעולות בהן נקט: "ידיעותיו, מחשבותיו ומסקנותיו של העד-הרופא, כפי שהיו בזמן הרלבנטי לתובענה, הן חלק מהעובדות שהמומחים יצטרכו להתייחס אליהן ובית המשפט יצטרך, בסופו של יום, לשקול בעת מתן פסק הדין. סבירות מסקנותיו של העד-הרופא תבחן בסיוע חוות הדעת של המומחים שהוגשו מטעם הצדדים, כאשר העד-הרופא, שאינו מעיד כמומחה, רשאי להסביר את פעולותיו לצורך בחינה זו. הסבר שכזה מחייב התייחסות לידיעותיו, למחשבותיו, לשיקולים ששקל ולמסקנותיו של העד-הרופא, כפי שנעשה בתצהירים נשוא הבקשות, כאשר כל אלה, מן הסתם, קשורים לכישוריהם של העדים כרופאים". לאור האמור, נדחו הבקשות למחיקת סעיפים מתצהירי העדות הראשית, ומכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.

3.

המבקשים סבורים כי מדובר בסוגיה עקרונית, הנוגעת לכלל תצהירי העדות הראשית המוגשים מפי עדים שהינם רופאים, אך אינם משמשים כמומחים רפואיים בתיק. המבקשים סבורים כי מן הראוי להתוות כללים חד משמעיים, שיתחמו את עדות העדים-הרופאים אך ורק לעניינים העובדתיים הידועים להם מידיעתם האישית, וימנעו מעדים אלה לתת חוות דעת רפואית נוספת במסווה של תצהיר עדות ראשית. המבקשים טוענים כי העדים-הרופאים נוהגים לתת, במסווה של הסברים אודות דרך פעולתם, מעין חוות דעת, המוגשת בנפרד ובנוסף לזו של המומחה הרפואי מטעמם. במצב זה, כך נטען, נותר התובע במעמד נחות יותר, כשלרשותו עומדת רק חוות דעת אחת ויחידה. לגופו של עניין טוענים המבקשים כי הסעיפים שמחיקתם נתבקשה, כוללים מסקנות שהסיקו העדים הרופאים רק בראייה לאחור, תוך בחינה בדיעבד של הנתונים העובדתיים ולצורך הכנת תצהיריהם. המבקשים יוצאים כנגד הקביעה לפיה האמור בסעיפים הרלבנטיים מבהיר את שיקול הדעת שעמד בבסיס ההחלטות הרפואיות על פיהן פעלו העדים-הרופאים כפי שפעלו וטוענים כי מדובר בחוות דעת באצטלה של "שיקול דעת רפואי".

4.

המשיבים מצידם סומכים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי. המשיבים טוענים בתגובותיהם כי הרופאים שהגישו את תצהירי העדות הראשית הם מומחים בתחומם, ולא ניתן לנתק את מומחיותם ואת השיקולים שעמדו בבסיס החלטותיהם לבצע את הבדיקות שביצעו מן העובדות עצמן. בתצהיריהם, כך נטען, מפורטת השתלשלות עובדתית, אך זו אינה יכולה להיות מנותקת מהשיקולים הרפואיים שהנחו אותם בעת קבלת החלטותיהם.

5.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות מן הטעמים שפורטו בהרחבה בהחלטת בית המשפט המחוזי. אכן, כאשר מוגש תצהיר עדות ראשית מטעם נתבע שהוא רופא מומחה בתחומו – עשוי התצהיר לכלול התייחסות של העד לעניינים שבמומחיותו הרפואית. התייחסות זו היא, לעתים,

בלתי נמנעת, וההפרדה שעותרים המבקשים לעשות היא, פעמים רבות, בלתי אפשרית. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, יש לאפשר לרופא-הנתבע להסביר את מעשיו, במסגרת תצהיר העדות הראשית מטעמו, ולא ניתן למנוע ממנו להבהיר את הפעולות שביצע או שנמנע מלבצע ואת השיקולים שעמדו בבסיס החלטותיו המקצועיות. יחד עם זאת, חזקה על בית המשפט הדן בתביעה כי ישים לנגד עיניו את העובדה שתצהיר העדות הראשית שמוגש מטעם העד-הרופא הוא תצהיר מטעם צד המעורב במשפט, וממילא אין מדובר בעדות מומחה אובייקטיבית. בדרך זו, ישמרו זכויותיו של התובע מזה, אך לא תיפגם הגנתו של הרופא הנתבע מזה.

אשר על כן הבקשה נדחית.

המבקשים ישאו בהוצאות הבקשה וכן בשכר טרחת עורך-דין בסכום של 7,500 ש"ח לכל אחד מן המשיבים.