פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בג"ץ
8408/01
בפני:
כבוד הרשם עודד שחם
העותרים
:
1.
מאהרה סאלם
2. מחמוד סעיד סלימאן סאלם
נגד
המשיב
:
משרד
הפנים
בקשה ל
קביעת שכר-טרחה
בשם
העותרים: עו"ד ב.מ. צין
בשם
המשיב: עו"ד דינה זילבר
החלטה
בפניי בקשה לפסיקת הוצאות בעתירה שבכותרת.
1.העתירה שבכותרת הוגשה ביום 30.10.01. עניינה היה בקשה של העותרים שהוגשה ביום 9.5.01, לאיחוד משפחות. עד למועד הגשת העתירה טרם אושרה הבקשה האמורה, ובמצב זה נתבקש בעתירה כי בית המשפט יורה על איחוד משפחות כמבוקש.
2.הבקשה שבפניי מתארת השתלשלות של עניינים עד למועד הגשת הבקשה לאיחוד משפחות. איני סבור כי יש בתיאור זה עובדות הרלוונטיות לעניין שבפניי. מעיון בעתירה ונספחיה עולה, כי העותרים חלקו על עמדת משרד הפנים לפיה עליהם להגיש בקשה חדשה לאיחוד משפחות. חרף זאת, לא תקפו את ההחלטה האמורה של משרד הפנים, ואף פעלו לפיה, בעצם הגשת הבקשה ביום 9.5.01. במצב זה, איני רואה את התיאור האמור כחלק רלוונטי של תיאור הדברים אשר יש בו כדי להשליך על העניין שבפניי.
3.אשר לעובדות אחרי הגשת הבקשה לאיחוד משפחות. מן החומר עולה, כי המשיב הגיב לבקשה, בדרישה לקבלת מסמכים שונים שנשלחה ביום 12.7.01. מן התיק עולה עוד, כי המסמכים האמורים נשלחו למשיב ביום 7.8.01. הם נתקבלו אצל המשיב במחצית אוגוסט 2001. כחודשיים וחצי אחרי כן, הוגשה העתירה, וכחודש אחרי הגשתה, אושרה הבקשה לאיחוד משפחות (ביום 2.12.01).
אני סבור, כי אף תיאור זה אינו מגבש עילה לחיוב המשיב בהוצאות. בעת הגשת העתירה, הטיפול בבקשה לאיחוד משפחות לא התמשך מעבר לפרקי הזמן הנוהגים בכגון דא. הדברים אמורים הן בבחינת משך הטיפול מאז הגשת הבקשה המקורית ועד להגשת העתירה, והן בבחינת העניין מאז השלמת המסמכים הנדרשים ועד להגשת העתירה. גם אם מדובר בפרקי זמן לא קצרים, הרי שבנסיבות העניין יש טעם בעמדת המשיב, לפיה הגשת העתירה, בעת שהוגשה, היתה מוקדמת, וכי מבחינה זו אין מקום לחיוב המשיב בהוצאות. במקרה זה, כמו במקרים דומים נוספים, אני סבור גם כי עצם התמשכות הטיפול בעניין אינה משום עילה לפסיקת הוצאות נגד המשיב. פסיקת הוצאות במצב האמור אינה מוצדקת, באשר פירושה המעשי הוא הטלת חיוב בהוצאות בכל מקרה ומקרה של בקשה לאיחוד משפחות, ולכך אין כל מקום (ראו החלטתי בבג"צ 10304/01 טהה נ' שר הפנים (לא פורסם)).
זאת ועוד, איני סבור כי יש לומר שעצם הגשת העתירה הביאה לקבלת בקשתם של העותרים לאיחוד משפחות, או אפילו כי העתירה הייתה מוצדקת. אכן, מתיאור הדברים בתגובת המשיב עולה, כי סביר להניח שגם אלמלא הוגשה העתירה הייתה מתקבלת החלטת המשיב, במועד בו התקבלה ממילא. זאת, בהתחשב במועד בו הושלמו המסמכים שהוגשו על ידי העותרים, כמו גם בפרק הזמן הרגיל שאורך הטיפול בבקשה מסוג זה.
לפיכך, לא מתקיימים במקרה זה המאפיינים הנדרשים לשם חיובו של המשיב בהוצאות, בעקבות מחיקת העתירה (בג"צ 842/93 נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217).
הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, כ"ט באדר תשס"ב (13/3/02).
עודד
שחם
ר ש ם