פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8427/05
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
סימון [שמעון ] חזן
נ ג ד
המשיב:
קצין התגמולים
בקשת רשות ערעור על שני פסקי דין של
בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 5.7.2005 בע"א 1289/05 ובע"א 1303/05
שניתנו על ידי כבוד השופטת ב' גילאור (סגנית נשיא, כתארה אז) והשופטים א' רזי,
א' שיף
בשם המבקש: בעצמו
בשם המשיב: עו"ד מיכל
שרביט
החלטה
א.בקשת רשות ערעור על שני פסקי דין של בית המשפט המחוזי בחיפה (הנשיא גילאור והשופטים רזי ושיף), בע"א 1303/05 ובע"א 1289/05, מיום 5.7.05.
ב.המבקש מוכר כנכה על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (החוק). עד לשנת 2000 עמד שיעור נכותו על 49%. על פי החלטות ועדה רפואית הועלה שיעור נכותו של המבקש החל מיום 24.5.00 ל-53.6% והחל ממאי 2002 ל-63%.
ג.(1) ביום 29.3.04 ערער המבקש בפני ועדת הערעור על החלטת המשיב, שבגדרה נדחתה עתירת המבקש ליתן "החלטה חדשה" לפי סעיף 35 לחוק ביחס להחלטת הועדה הרפואית העליונה מיום 13.8.99. בהחלטתו ציין המשיב כי פתוחה הדרך בפני המבקש להיבדק מחדש על ידי הועדה הרפואית לפי סעיף 37 לחוק.
(2) ועדת הערעור דחתה את הערעור, שכן לכתבי טענות המבקש לא צורפו חוות דעת רפואיות או מסמכים רפואיים שהם בבחינת ראיה חדשה. כן קבעה ועדת הערעור כי אין הערעור מצוי בסמכותה, שכן עניינו בקביעת אחוזי נכות, קרי, שאלה רפואית שבסמכות הועדות הרפואיות. על החלטה זו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי, וזה האחרון דחה את הערעור בע"א 1303/05, תוך שהוא מאמץ את קביעות ועדת הערעור.
ג.(1) עניינו של ההליך השני הוא תביעת המבקש לקבל "תגמול נצרך" לפי סעיף 7(א) לחוק. ביום 13.2.03 דחה המשיב את תביעת המבקש לקבלת תגמול זה. על החלטה זו ערר המבקש לועדת הערעור, וזו קיבלה ביום 7.2.05 את ערעורו. בהחלטתה דחתה ועדת הערעור את טענת המשיב, כי לשם קבלת "תגמול נצרך" על גילו של הנכה להיות מתחת לחמישים (דהיינו, מתחת לגיל הפרישה המוקדמת המזכה את הנכה בתוספת תגמול לפי סעיף 7ד לחוק).
(2) על החלטה זו ערער המשיב לבית המשפט המחוזי, והערעור נתקבל חלקית. בית המשפט המחוזי קבע אף הוא, כי אין בהיותו של המבקש מעל לגיל 50 כדי להעלות או להוריד מזכאותו הלכאורית לקבלת "תגמול נצרך", שכן אחד התנאים לקבלת התגמול האמור הוא כי אין לנכה הכנסה מספקת למחייתו. תנאי זה אינו קבוע בסעיף 7ד לחוק, ואשר על כן אין לקבוע כי סעיף 7ד הוא הוראה ספציפית בעניינם של בני חמישים ומעלה שאינם עובדים עוד. עם זאת, כיוון שועדת הערעור לא דנה בשאלה האם אין אכן למבקש הכנסה מספקת למחייתו, הורה בית המשפט המחוזי על החזרת הדיון בעניין אליה, כדי לבחון האם המבקש עומד בכל תנאי סעיף 7(א).
ד.(1) המבקש עותר לרשות ערעור כנגד שני פסקי הדין. באשר לעניין הראייה החדשה, לשיטת המבקש, ככל שהבנתי משגת, היה מקום להכיר בהתפתחות במצבו כגרימה ולא כהחמרה, ולכן אין מדובר בעניין רפואי, שלא כפי שפסקו ועדת הערעור ובית המשפט המחוזי. אין בידי להיעתר לטענה זו. מעבר לכך שהמדובר בגלגול שלישי שככלל אין רשות ערעור ניתנה בו אלא בעניינים החורגים ממחלוקת הצדדים, מה שאין כן כאן, הנה אף לעיצומו, הטענה לא לוותה בחוות דעת רפואית המהווה ראיה חדשה על פי החוק. כטענת המשיב, המדובר בשאלות רפואיות, שמסלולן ומקומן בועדות הרפואיות, ובידי המבקש להיבדק לפי סעיף 37 לחוק, כפי שהציע המשיב. חבל שאין המבקש פונה למסלול הנכון, ומציג שם את טענותיו ובכללן חוות דעתו הרפואית של פרופ' מרקביץ' מ-10.4.03, בלי שאביע כמובן דעה לעיצומו של העניין.
(2) משאלתו הנוספת של המבקש עניינה ההחלטה באשר לתגמול נצרך, קרי, החזרת הנושא על-ידי בית המשפט קמא אל המשיב, קצין התגמולים, בעוד שלשיטתו היה על בית המשפט לקבוע זאת בעצמו. שוב, מעבר לכך שכטענת המשיב אין הנושא בא בגדרם של אלה שבגינם נשקלת רשות ערעור בגלגול שלישי, לא מצאתי דופי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי; וכפי שמוסרת באת-כוח המשיב, עמד עניינו של המבקש להתברר בועדת נצרכות, שעל החלטותיה ניתן לערער לפי סעיף 33 לחוק. לא אוכל איפוא לקבל גם טענה זו.
ה.המבקש עותר כי בית המשפט יורה שהועדות הרפואיות "ינותקו" מן המשיב. שיקול דעתן של הועדות הוא מקצועי ועצמאי, והן נתונות גם לערעור בשאלות משפטיות, וכל שמעבר לכך עניין הוא למחוקק לענות בו.
ו.ולבסוף, המבקש מציין, למרבה הצער, כי שב ואושפז. אני מאחל לו החלמה מהירה, והעצה היעוצה לו היא כי יילך במסלולים הפתוחים לפניו כאמור, בעקבות ההחלטות ופסקי הדין. אין בידי להיעתר לבקשת רשות הערעור.
ניתנה היום, כ"ט באדר תשס"ו
(29.3.06).
ש ו פ ט