רע"א 8430/07 ריאד פארס נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

1.

בשנת 1998 תבע המשיב 1 (בל"ל) בסדר דין מקוצר בבית משפט השלום את המבקשים, לתשלום יתרת חובם של המשיבים 2 ו-3, חוב שהם ערבו לו. המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן, ובין שאר טענותיהם העלו גם טענת זיוף לגבי מסמכי הערבות. בית משפט השלום החליט (בדצמבר 1998) ליתן הרשות להתגונן לעניין טענת הזיוף ולעניין זה בלבד. לשם כך מונה מומחה גרפולוג מטעם בית המשפט וניתנו הוראות לעניין עריכת חוות הדעת ותשלום שכר המומחה (והכל בגידרו של הסדר דיוני מוסכם). המבקשים לא מילאו אחר הוראות בית המשפט לגבי עריכת חוות דעת המומחה, וגם לא הפקידו את שכר המומחה כפי שהורה להם בית המשפט.

משהתמידו בכך שנים ארוכות, הורה בית המשפט במרץ 2004 (בהעדר המבקשים) על מחיקת כתב ההגנה, ופסק לזכות הבנק את מלוא סכום התביעה (כ-285,000 ש"ח). חלפו שלוש שנים נוספות, ובינואר 2007 הגישו המבקשים לבית משפט השלום בקשה לביטול פסק הדין. בבקשתם טענו, כי פסק הדין לא הומצא להם מעולם, כי עומדים הם על טענת זיוף המסמכים וכי הסיבה בעטיה לא מילאו (משך למעלה משלוש שנים) אחר הוראות בית המשפט לתשלום שכר המומחה נעוצה במחדל של עורך הדין שיצג אותם באותן השנים.

בקשתם לבית משפט השלום נדחתה (ביום 29.5.07) והם ביקשו את בית המשפט המחוזי רשות לערער על אותה ההחלטה. בקשתם זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' עמית), ובפני בקשתם לרשות לערער בבית משפט זה על ההחלטה.

2.

שתי הערכאות קמא קבעו כי מחדלם של המבקשים (שנמשך למעלה משלוש שנים) משיתוף פעולה עם המומחה מטעם בית המשפט (לגרפולוגיה) ומתשלום שכרו – הצדיקו את דחיית הגנתם וקבלת התביעה. טענת המבקשים כי האשם לעניין זה רובץ לפתח עורך דינם אותה השעה – נדחתה.

הערכאות קמא מצאו כי המבקשים לא הניחו יסוד עובדתי או משפטי לגלגול אחריות זה לפתחו של מייצגם. זאת ועוד. גם אם התרשל המייצג (על פי טענתם) בהעברת שכרו של המומחה, אין כל צידוק לחוסר המעש שגילו המבקשים לעניין זה משך שלוש שנים ומעלה.

אשר לטענות המבקשים בדבר טענות הגנה נוספות שברצונם להעלות עתה (תשע שנים (!) לאחר שהוגשה תביעת הבנק) – נקבע על ידי בית המשפט קמא כי הם מנועים מעשות זאת, נוכח ההסכמה הדיונית מכוחה ניתנה הרשות להתגונן מלכתחילה (בשנת 1998) שיוחדה כל כולה לטענת הזיוף. בית המשפט קמא הוסיף וציין, כי גם חוות הדעת אותה ביקשו המבקשים לצרף עתה לבקשתם – אין בה לאשש את טענתם בדבר זיוף.

3.

בבקשה זו שבפני טוענים המבקשים כי טעו הערכאות קמא בממצאיהן האמורים, וכי מן הדין שתינתן להם האפשרות להביא הדברים בהליך ערעורי נוסף ובגלגול שלישי, הפעם בפני בית משפט זה.

דין הבקשה להדחות.

יגעתי וטרחתי בבקשה על נספחיה, ולא מצאתי בהם טעם, טענה או נימוק המצדיקים מתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" לבית המשפט העליון. טענות המבקשים מתמקדות כל כולן במחלוקות העובדה והפרוצדורה שנתגלעו בינם לבין הבנק בגלגולים המרובים של הליכים אלה, החל משנת 1998 ועד עתה. הערכאות קמא קבעו ממצאיהן לעניין מחדלי הדיון וההתנהלות שלקו בהם מהלכי המבקשים. ממצאים אלה מעוגנים כדבעי בתולדות ההליכים, ותוצאותיהם המשפטיות תואמות הדין והפסיקה משכבר.

הלכה משכבר היא, כי רשות לערעור שני לא תינתן אלא באותם המקרים המעוררים שאלה או סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים (בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ"ד לא(3) 123). לא מצאתי בבקשה זו שבפני שאלה, סוגיה או עניין שכאלה.

גם לגופם של דברים – מוצא אני כי החלטת בית המשפט המחוזי והחלטת בית משפט השלום מבטאות נאמנה את ההלכה והפסיקה שיישומן נתבקש לעניין בקשת המבקשים (משנת 2007) לביטול פסק הדין שניתן נגדם בראשית 2004.

לאור כל זאת – אני דוחה את הבקשה, וכפועל יוצא מכך את הבקשה שבגידרה לסעד ביניים.

המבקשים ישלמו למשיב 1 הוצאות הבקשה בסכום של 10,000 ש"ח.