רע"א 8441/08 נציגות הבית המשותף רח' מצדה 99 אשדוד נ. שיכון ופיתוח לישראל

1.

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' סג"נ השופט י' טימור ) מתאריך 4.9.08, בגדרה דחה בקשה לביטול החלטה קודמת שניתנה על-ידו בעניין בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

2.

גורמים הקשורים במבקשת הגישו בשנת 2005 תובענה נגד המשיבה 1 לבית משפט השלום באשדוד בגין ליקויי בנייה ברכוש משותף. ליקויים שונים בתביעה בקשר עם זהות בעלי הדין התובעים הביאו להחלפת הגורם התובע, וכן להחלטה מתאריך 26.6.07 של בית משפט השלום באשדוד (כב' השופטת מ' וולפסון ) המעניקה "הזדמנות אחרונה" למבקשת להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה. המבקשת לא הגישה כתב תביעה מתוקן, ותובענתה נמחקה בתאריך 17.9.07.

3.

המבקשת הגישה בקשה למתן רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת בית משפט השלום מתאריך 26.6.07 (בר"ע 680/07). בית המשפט המחוזי (כב' סג"נ השופט נ' הנדל ) דחה את הבקשה בהחלטתו מתאריך 7.3.08, בקובעו כי משניתן פסק דין בתובענה (שבתוכו נבלעו החלטות הביניים בתובענה) אין מקום להגשת בקשה למתן רשות ערעור כי אם על המבקשת לערער על פסק הדין. בשים לב לכך שהמועד להגשת ערעור בזכות חלף זה מכבר, ראה בית המשפט לציין כי: "היה והמבקשת תגיש ערעור בזכות – תוך למשל תקופה של עשרים יום – לא הייתי מקפיד עמה יתר על המידה בנושא איחור המועד".

4.

המבקשת הגישה כתב ערעור בתאריך 8.4.08 (ע"א 1066/08), בלא להגיש קודם לכן או אף במקביל בקשה להארכת מועד להגשת הערעור באיחור של שבעה חודשים. המשיבה 1 ביקשה למחוק את הערעור, בטענה כי ההערה בשולי החלטתו של כב' סגן הנשיא השופט הנדל אינה מייתרת את הצורך בהגשת בקשה להארכת מועד. המבקשת טענה מנגד כי החלטת כב' סגן הנשיא השופט הנדל כמוה כמתן היתר להגשת הערעור באיחור, והוסיפה כי אילו ביקשה המשיבה 1 לשנות אותה החלטה, הרי שהדרך לעשות זאת הוא בערעור, לא בתקיפה עקיפה של ההחלטה באותה ערכאה. בית המשפט המחוזי (כב' סג"נ השופט י' טימור ) קבע בהחלטתו מתאריך 7.7.08 כי המבקשת רשאית להגיש בקשה מפורטת להארכת מועד להגשת ערעור בתוך 20 יום, כאשר ימי הפגרה יבואו במנין הימים. המבקשת גם הפעם לא עשתה כן, ובמקום זאת הגישה לבית המשפט המחוזי עצמו "בקשה לביטול או שינוי החלטה", בה היא מביעה סברה שמא נעלמה מעיניו של כב' סגן הנשיא השופט טימור החלטתו של כב' סגן הנשיא השופט הנדל , שכמוה כמתן רשות להגשת הערעור באיחור (לשיטת המבקשת). בית המשפט דחה את הבקשה, בציינו בהחלטתו מתאריך 4.9.08 כי "סגן הנשיא הנדל בהחלטתו מיום 7.3.08 אך קובע כי לא היה 'מקפיד' בנושא האיחור בהגשת הערעור אם יוגש תוך המועד שציין. אין בכך משום החלטה אופרטיבית אלא על המערערת להציג סיבות לאיחור". חרף האמור, נתן בית המשפט למבקשת הזדמנות נוספת להגשת בקשה להארכת מועד בתוך 10 ימים, שאם לא תוגש – יימחק הערעור.

5.

המבקשת לא נקטה שוב בדרך שהוצעה לה. במקום זאת היא הגישה בתאריך 6.10.08 את הבקשה למתן רשות ערעור על החלטה אחרונה זו. הבקשה הגיעה לשולחני רק בתאריך 18.11.08, לאחר שהתעכבה בהגשת עירבון כנדרש. בבקשתה טוענת המבקשת כי ההחלטה מתאריך 4.9.08 האמורה סותרת ומשנה את האמור בהחלטה מתאריך 7.3.08, והיא ניתנה "בהיעדר סמכות עניינית ובניגוד לכל דין", בשים לב לכך שבית המשפט המחוזי אינו "יושב כערכאת ערעור על החלטותיו הוא".

דין הבקשה למתן רשות ערעור – להידחות.

6.

המבקשת מנסה להציג את ההחלטה עליה היא מבקשת לערער, כאילו היא החלטת כב' סגן הנשיא השופט טימור שניתנה בתאריך 4.9.08 , וכאילו זו ההחלטה אשר עומדת (לשיטת המבקשת) בסתירה להחלטת כב' סגן הנשיא השופט הנדל מתאריך 7.3.08. אולם ההחלטה אשר בגדרה נקבע כי על המבקשת להגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, היא ההחלטה האמורה מתאריך 7.7.08 . ההחלטה מתאריך 4.9.08 אינה אלא דחייה של הבקשה לביטול או שינוי ההחלטה מתאריך 7.7.08. הבקשה האמורה נדחתה כדין. כפי שציינה המבקשת עצמה בכתבי בי-הדין השונים מטעמה, בית המשפט המחוזי אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו הוא, וככל שרצתה המבקשת להשיג על ההחלטה מתאריך 7.7.08, פתוחה היתה בפניה במקרה דנן הדרך לבקש רשות

לערער על החלטה זו.

7.

אוסיף כי אף אם הייתי מניח שהבקשה למתן רשות ערעור מכוונת דווקא כנגד ההחלטה מתאריך 7.7.08, הרי שדין הבקשה היה להידחות מן הטעם שהוגשה באיחור (בתאריך 6.10.08). מובן שככלל אין בהגשת בקשות למיניהן לתיקון החלטה או לביטולה, בקשות אשר נדחו, כדי לשנות את מירוץ הזמן להגשת ערעור על ההחלטה (השוו: ע"א 3053/98 געדי נ' צור שמיר חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נה (1) 933 (1999)).

8.

למעלה מן הצורך אדגיש עוד כי דין הבקשה (בין אם היא מתייחסת להחלטה מתאריך 7.7.08 ובין אם לזו מתאריך 4.9.08) היה להידחות אף לגופה. בכל הכבוד, ברור כי צדק כב' סגן הנשיא השופט טימור בקובעו כי: "סגן הנשיא הנדל בהחלטתו מיום 7.3.08 אך קובע כי לא היה 'מקפיד' בנושא האיחור בהגשת הערעור אם יוגש תוך המועד שציין. אין בכך משום החלטה אופרטיבית אלא על המערערת להציג סיבות לאיחור". הבעת הנכונות מראש של בית המשפט להפגין בעתיד גמישות בנושא מועדים, מקום שהוגשה בטעות בקשה למתן רשות ערעור במקום ערעור (שטרם הוגש), ודאי שאין משמעה שבעל הדין המאחר פטור כליל מלהגיש בקשה להארכת מועד להגשת הערעור, ולנמקה כייאות.

9.

בשולי הדברים אוסיף, כי דרך התנהלותה של המבקשת לכל אורך ההליכים המשפטיים היא בלתי ראויה ומביאה לבזבוז זמנם של בתי המשפט (בשלוש ערכאות) ושל יתר בעלי הדין. ככל שתובעים אינם ערוכים לניהול הליכים משפטיים ולקיום החלטות בית המשפט במועדן, ראוי שישקלו היטב האם יש מקום ליזום את אותם הליכים מלכתחילה. במקרה דנן, המבקשת קיבלה מבתי המשפט השונים הזדמנות אחר הזדמנות לתקן את דרכיה, ולא עשתה כן. בית משפט השלום איפשר למבקשת "הזדמנות אחרונה" לתקן את כתב תביעתה – והיא לא ניצלה אותה הזדמנות. לאחר שפתחה הליך שגוי בבית המשפט המחוזי, ניתנה לה הזדמנות לבקש לתקן את שגגתה – אך היא בחרה שלא לעשות כן, אלא ניסתה לעקוף את הצורך בהגשת בקשה להארכת מועד. כאשר בית המשפט המחוזי העניק לה ארכה נוספת להגשת הבקשה להארכת מועד – החליטה לתקוף את ההחלטה בהליך סרק במקום להגיש בקשה כאמור. ועתה, במקום לנצל הזדמנות אחרונה ונוספת שניתנה לה להגשת הבקשה להארכת מועד, הגישה את הבקשה המיותרת שלפניי. אילו רק היתה מגישה את הבקשה להארכת מועד במהלך חודש מרץ 2008, חזקה כי הבקשה היתה מתקבלת (לאור האמור בהחלטה מתאריך 7.3.08), וההליכים המרובים שננקטו מאז היו מתייתרים. השאלה האם להעניק למבקשת גם כיום ארכה לשם הגשת ערעורה, חרף כל מחדליה בטרם ההחלטה מתאריך 7.3.08 ובמיוחד לאחר אותה החלטה, תהא עתה עניין לבית המשפט המחוזי הנכבד לענות בו, כאשר בכל מקרה השתת הוצאות הולמות על המבקשת תהיה מוצדקת.

10.

לאור כל האמור לעיל – הבקשה נדחית. נוכח העובדה שלא נתבקשה תגובת המשיבים – אין צו להוצאות כאן.