רע"א 8452/04 יעקב גולדשטיין נ. יצחק בן שושן

1.בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 2.9.03 (השופטים ר' שטרנברג אליעז, ס' רוטלוי וע' פוגלמן), שניתן על דרך הפשרה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט. פסק הדין הנ"ל ניתן במסגרת ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום (השופטת צ' ברון).

2.המבקש הנו עו"ד אשר ייצג את המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים) בעסקת מקרקעין, במסגרתה הם רכשו דירה בגבעת אולגה. לטענתו, הדירה נמכרה על ידי המשיבים זמן קצר לאחר מכן, כיוון שלא עמדו בנטל תשלומי המשכנתא. אף על פי כן, מסיבות שאינן תלויות במבקש, לטענתו, לא סולקה המשכנתא, הדירה נתפסה על ידי כונס נכסים ונמכרה במחיר נמוך מהמחיר השמאי. המבקש נתבע על ידי המשיבים בבית משפט השלום בתל-אביב ותביעתם של המשיבים נתקבלה.

3.המבקש ערער על פסק דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי. לטענת המבקש, השופט י' גולדברג הציע לצדדים להסמיך את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה, על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט. הצדדים הסכימו לכך וביום 2.10.03 ניתן פסק דינו של בית המשפט. על פי פסק הדין חויב המבקש לשלם למשיבים סך של 38,600 ש"ח ומועד התשלום נקבע למועד המאוחר בחמישה חודשים מיום מתן פסק הדין, 1.3.04. כמו כן, בפסק הדין נקבע, כי באם לא יסולק חיוב המבקש במועד זה, ייחשב הערעור כנדחה ופסק דינו של בית משפט השלום יעמוד על כנו.

4.המבקש מנמק את בקשתו בשניים. ראשית, לטענתו, פסק הדין ניתן בחוסר סמכות שכן, הצדדים הסכימו על מתן פסק דין על דרך הפשרה בפני מותב אחד ואילו פסק הדין ניתן על ידי מותב אחר, לאור העובדה כי השופט י' גולדברג הוחלף על ידי השופטת ס' רוטלוי. שנית, על פי הנטען, הצדדים לא הסמיכו את בית המשפט לקבוע "סנקציה", כהגדרת המבקש, לפיה אי תשלום במועד הקבוע בפסק הדין יביא לדחיית ערעור המבקש ולכן ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחוסר סמכות.

5.סבורני כי דין הבקשה להידחות מהטעם שאין בסוגיות המתעוררות בה כדי לעלות בקנה אחד עם אמות המידה שנקבעו בפרשת חניון חיפה, המצדיקות את התערבותו של בית משפט זה כערכאת ערעור שנייה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123).

למעלה מן הצורך אוסיף, כי אף לגופם של דברים אין מקום להיעתר לבקשה. בהחלטתו לדחות את בקשת המבקש לביטול פסק הדין, ציין בית המשפט המחוזי כי שופטי המותב הם אלו שישבו בדין, הם שמעו את טיעוני הצדדים והחליטו בערעור. לעומת זאת, הוספת שמו של השופט י' גולדברג בראש פסק הדין מקורה בטעות טכנית בלבד.

אשר לטענת חוסר הסמכות, כלל ידוע הוא כי בית המשפט שלערעור יתערב בפסק דין, שניתן על דרך הפשרה, במקרים של "חריגה קיצונית מגבולות הסבירות במסקנות או בקביעת הסכומים שנפסקו" (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית-1995) 858; ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה , פ"ד נג(1) 337, 345-344)

אכן, מתן פסק דין על דרך הפשרה שניתן בחוסר סמכות עשוי להקים עילה להתערבותה של ערכאת הערעור בפסק הדין. עם זאת, התכלית העומדת בבסיס הוראת סעיף 79א לחוק הנה, בראש ובראשונה, לסייע לבית המשפט לפעול לסיום הסכסוך המשפטי המובא בפניו באופן היעיל ביותר. הסכמת הצדדים להסמיך את בית המשפט ליתן פסק דין כאמור אינה מאיינת את שיקול דעתו לנקוט צעדים שיסייעו להגשים תכלית זו. לנוכח האמור, מקום בו סבור בית המשפט שתכלית זו תושג בצורה טובה יותר באם יותנה תוקפו של פסק הדין בסילוק חובו של המבקש עד למועד מסוים, אין בכך כדי לפגום בהסכמת הצדדים ולא בפסק הדין שניתן על פיה. כך, קביעת בית המשפט, כי "במקרה של איחור בתשלום העולה על 3 ימים, ייחשב הערעור כנדחה", אין בה כדי לפגום בהסכמה ולא בקביעות בית המשפט לגופו של עניין. הדברים נכונים ביתר שאת במקרה דנן בו נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המבקש וקבע את מועד התשלום בו חויב למועד המאוחר בחמישה חודשים מיום מתן פסק הדין.

יוער כי המבקש הגיש את הבקשה שבפנינו כשנה לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. אף מטעם זה דין הבקשה איפוא להידחות.