פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8454/02
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
המבקשים:
1. גב' גומפל
אודואן קלוד
2. ברנרד בול דה שומון
נ ג ד
המשיב:
דוד וקנין (דימנט)
בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט
המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 4.8.02 בבר"ע 1290/02, שניתנה על-ידי כבוד השופטת
ה' גרסטל
בשם המבקשים: עו"ד יואל בורשטיין
החלטה
המבקשים הגישו לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו תביעה כספית נגד המשיב בטענה של הפרת חוזה. כתב התביעה התבסס בעיקרו על פסק-דין שניתן בצרפת, אשר חייב את המשיב לשלם סכום של 600,000 פרנקים צרפתיים כפיצוי לכל אחד מהמבקשים. משלא הוגש כתב הגנה במועד, ניתן נגד המשיב פסק-דין על-פי התביעה.
המשיב הגיש בקשה לביטול פסק-הדין. בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (הרשמת אראלה עפרון) ביטל את פסק-הדין בכפיפות להפקדת ערבות בנקאית בסכום של 60,000 ש"ח ותשלום שכר-טרחת עורך-דין בסכום של 20,000 ש"ח, תוך חמישה עשר יום ממתן ההחלטה.
המשיב הגיש ערעור על החלטת רשמת בית-משפט השלום. בית-משפט השלום (השופטת ענת ברון) דחתה את הערעור והאריכה את המועד למילוי התנאים לביטול פסק-הדין למשך שלושים יום ממתן פסק-דינה.
עם חלוף המועד המוארך, הגיש המשיב בקשה להארכת מועד לביצוע התנאים לביטול פסק-הדין. משנדחתה בקשתו, הגיש המשיב בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
בית-המשפט המחוזי (השופטת הילה גרסטל) החליט לתת רשות לערער, קיבל את הערעור והאריך את המועד למילוי התנאים בשבעה ימים ממתן ההחלטה. וכך הסביר בית-המשפט המחוזי בהחלטתו:
משמונחת בפני, מחד-גיסא, בקשה מפורטת ומנומקת, ואליה מצורפים נספחים הכוללים את הבקשה שהוגשה לבית-משפט קמא, כשהיא נתמכת בתצהיר, ובו מתוארים המאמצים הרבים שעשה [המשיב] כדי לגייס את הסכום הנדרש במסגרת התנאים לביטול, ומאידך-גיסא, אין כל מענה ענייני לנטען – החלטתי שיש מקום ליתן רשות לערער, לדון בבקשה כבערעור ולקבל את הערעור.
ובהמשך -
לבית-המשפט סמכות טבועה להאריך מועדים, ובמקרה בו חרב כה חדה מונחת על צווארו של המבקש, בדמות פסק-דין בסכום העולה על חצי-מיליון ש"ח, יש להעדיף את מתן האפשרות שיהיה לו יומו בבית-המשפט, על פני סגירת הדלת, וזאת, במיוחד לנוכח העדר נימוקים עניינים מצד [בא-כוח המבקשים].
מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור. עיקר טענתם של המבקשים היה, כי פסק-הדין של בית-משפט השלום מפי השופטת ענת ברון הפך לחלוט, וכי על-כן לא היה מקום להיעתר לבקשת רשות הערעור שהגיש המשיב לבית-המשפט המחוזי.
דין הבקשה להידחות.
לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי להאריך את המועד לביצוע התנאים לביטול פסק-הדין, אף שחלף המועד למילוים. שכן, בנסיבות העניין, ההחלטה להאריך את המועד מאזנת כראוי בין האינטרס של המשיב לגייס את הסכום הנדרש במסגרת התנאים לביטול פסק-הדין שניתן נגדו, המחייב אותו בסכום של למעלה מחצי מיליון ש"ח, לבין האינטרס של המבקשים להימנע מביטול פסק-הדין ומהוכחת תביעתם.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ניתנה
היום, כ"ח בטבת תשס"ג (2.1.03).
ש ו פ ט ת