רע"א 8454/96 בן אבו יצחק נ. מדינת ישראל

1.המבקש מחזיק במקרקעין של המשיבה, בשטח של כארבעה דונם, בישוב יהוד ומנהל במקום גן אירועים. המשיבה הגישה כנגד המבקש בבית משפט השלום ברמלה ביום 17.6.82 תביעה בסדר דין מקוצר לסילוק ידו של המבקש מן המקרקעין. כעולה מאישור המסירה, נמסרו כתבי-בי-הדין ביום 21.6.82 לאימו של המבקש ולבתו שנראתה למוסר כמי שמלאו לה 18 שנים, ושעל פי הרישום בתעודת הזהות היתה ביום המסירה כבת 16.5 שנים, והיא אשר חתמה על אישור המסירה. המבקש לא הגיש בקשת רשות להתגונן, וביום 1.11.82 ניתן כנגדו פסק דין המחייבו לפנות את המקרקעין. כנגד המבקש נפתחו הליכי הוצאה לפועל של פסק הדין, וביום 21.7.87 נמסרה הודעת פינוי לאחותו של המבקש הגב' אתי צוף, במקום עבודתה אצל המבקש. ביום 14.8.95 נמסרה הודעת פינוי למבקש עצמו.

2.ביום 22.1.96 הגיש המבקש, בקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, בנמקו את בקשתו בכך כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק מאחר וכתבי-בי-הדין לא נמסרו לו כדין. בית משפט השלום (כבוד השופטת נ. קפלינסקי) בהחלטתו מיום 28.8.96 דחה את הבקשה. בית משפט השלום מצא כי המצאת כתבי-בי-הדין היתה כדין, המבקש ידע על הגשת התביעה ומועד הדיון, כפי שעולה, בין היתר, ממכתב מר חתוכה, ראש המועצה המקומית יהוד באותה עת, מיום 23.6.82 בו ביקש דחיית המשפט. כן נימק בית משפט השלום את החלטתו בכך כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור רב מן המועד הקבוע לכך בתקנות. בית המשפט סבר כי המבקש לא הראה סיכויים של ממש להצליח בהגנתו אם יבוטל פסק הדין.

3.המבקש הגיש לבית המשפט המחוז בקשת רשות ערעור על החלטתו הנ"ל של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ה. גרסטל) דחה את הבקשה לאחר שמצא כי המצאת כתבי-בי-הדין נעשתה כדין וכי המבקש לא הניח התשתית לביטול פסק הדין על פי שיקול דעתו של בית המשפט.

4.מונחת בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי. את בקשתו זו סומך המבקש על הנימוקים הבאים:

(א) שתי הערכאות דלמטה, דנו בשאלת תקפות ההמצאה בלבד והתעלמו מטענותיו הנוספות של המבקש.

(ב) שתי הערכאות דלמטה טעו בקביעתם כי ההמצאה נעשתה כדין.

(ג) המקרה דנן, מעורר שאלה משפטית עקרונית שטרם נידונה בבית משפט נכבד זה בדבר פרשנות התקנות העוסקות בהמצאת כתבי-בי-דין.

(ד) למבקש זכות שכירות מוגנת בחלק מן הנכסים שאותם עליו לפנות על פי פסק הדין.

כמו כן מתבקש עיכוב ביצוע פסק הדין מיום 1.11.82.

בתגובתה, המונחת בפני, מתנגדת המשיבה לשתי הבקשות. מאחר וטענותיו של המבקש נדונו והוכרעו על ידי שלוש ערכאות קודמות (ראש ההוצאה לפועל, בית משפט השלום ובית המשפט קמא), ומאחר ואין סיכוי להצליח בערעור לגופו של עניין, וכן מאחר והמבקש איחר בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. ערעור ברשות בפני בית משפט זה כערכאה שלישית, ניתן בנסיבות מיוחדות לאור חשיבותן המשפטית או הציבורית (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ"ד לו(3) 123). בפרט נכון הדבר כאשר מדובר בערעור שני על החלטה אחרת. המקרה שבפני איננו עומד בקריטריונים הנ"ל. כל טענותיו של המבקש נדונו והוכרעו בפני שתי הערכאות דלמטה ואין בהעלאתן שוב בפני כדי להצדיק מתן רשות ערעור בפני בית משפט זה.

הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסכום של 5,000 ש"ח.