רע"א 8459/99 חיים רייסנר נ. עזבון המנוח ברקו שירטו ז"ל

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ש. דוברת) בו נקבעו הקביעות הבאות:

(א) המשיבים שעבדו במשכנתא את דירתם בבאר שבע להבטחת הלוואה שקיבלו מהמערער ולא פרעו את חובם. לפיכך ניתן צו למימוש המשכנתא לטובת המערער.

(ב) על מימוש המשכנתא חל סעיף 33(א) לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) תשל"ב-1972, המקנה למשיבים הגנה בפני פינוי הדירה בהיותם בעלים רשומים של הדירה שזכותם בה עתידה לפקוע מחמת מכירתה בהליכי מימוש משכנתא. התוצאה היא, כי במסגרת מכירת הדירה כאמור ייהפכו המשיבים דיירים של הבעלים החדש שירכוש את הדירה.

2.המערער ערער על פסק הדין בטענה העיקרית כי טעה בית משפט קמא בקובעו כי המשיבים זכאים לדיירות מוגנת מכח סעיף 33(א) לחוק הגנת הדייר, או לדיור חלוף, וכי נימנע מלהורות על פינוי המשיבים מהדירה בלא זכאות לדיור חלוף.

3.לאחר הגשת הערעור נפטר המשיב מס' 1 ועזבונו בא בנעליו. ביום 24.11.02 נפטרה המשיבה והודעה על כך נמסרה לבית המשפט על ידי בא כוח המערער ביום 30.1.03.

ביום 30.1.03 ניתנה החלטת בית משפט זה, בה נתבקשו הצדדים להודיע את עמדתם לגבי המשך הטיפול בתיק, ולהתייחס אגב כך לשאלה האם יש בפטירת המשיבה 2 כדי לייתר את ההכרעה בשאלה העומדת למחלוקת בערעור והיא – האם מימוש המשכנתא על ידי המערער כפוף לזכות הדיירות של המשיבים בדירה.

4.בא כוח המשיבים הודיע לבית המשפט כי השאלה שבמחלוקת לענין הגנת בית מגורים התייתרה נוכח פטירת המשיבה. המערער מצידו שלח הודעה לבית המשפט, בה ביקש כי תינתן הכרעה בשאלה העקרונית העולה בערעורו. הטעם שניתן לכך הוא

מ"חמת האפשרות כי מאן-דהוא יטען לזכויות בדירה מכח הדיירות המוגנת שהעניק בית משפט קמא למשיבים, אם יעמוד פסק דינו של בית משפט קמא בתוקפו. קבלת הערעור על פסק-דינו של בית משפט קמא... תגרור וודאות כי כל הכרעה עקרונית אותה יקבע בית המשפט תותיר את הדירה נקייה מכל זכות פוטנציאלית של צד ג' וניתן יהיה לממשה בשווייה הריאלי."

עם זאת, נוכח עמדת בא כוח המשיבים, אין עוד מקום לחשש אותו מביע המערער.

5.הזכות לדיירות מוגנת מכח סעיף 33(א) לחוק הגנת הדייר הינה זכות הקמה לאדם מכח חזקתו בנכס מקום שהוא גם בעליו, והנכס נמכר לאחר במסגרת מימוש שעבוד הרובץ עליו. תכלית ההגנה הניתנת מכוחו היא להגן על זכותו של המחזיק כאמור לקורת גג גם מקום שלא פרע את חובו לנושהו. בהינתן אופייה זה של זכות הדיירות, אין היא עוברת באורח אוטומטי לעזבונו של דייר מוגן שנפטר, ולעזבון ככזה אין זכות בדיירות המוגנת. (השווה ע"א 88/81 אלסחורי נ' מזרחי , פד"י לז(3) 309, 316; ע"א 511/95 כהן נ' גולדמן , פ"מ, תשנ"ח, חלק ראשון, עמ' 210). חריג לכך נקבע בחוק לגבי בן זוג של דייר שנפטר וקרובים וילדים שלו, בכפוף לקיום תנאים מוגדרים שיש לקיימם כדי להקנות גם לאלה מעמד של דיירים מוגנים (סעיף 33(ב) לחוק הגנת הדייר).

בענייננו, נפטרו המשיבים אשר על פי פסק דינו של בית משפט קמא עשויים היו להפוך דיירים בדירה מכח סעיף 33(א) לחוק. לא נטען כי למשיבים קרובים הזכאים להגנת הדייר מכח סעיף 33(ב) לחוק. טענה כזו אילו נטענה היתה מצריכה ביסוס בעובדות מוכחות בפני ערכאה דיונית.

6.לאור התפתחות הדברים כפי שארעה בהליך זה הנעוצה בפטירתם של שני המשיבים, ומשאין עוד טענה להגנת בית מגורים, יעמוד בעינו פסק הדין של בית משפט קמא ככל שהוא נוגע לקיום הצו למימוש משכנתא לטובת המערער ויתבטל התנאי המסייג את מימוש המשכנתא בהגנת בית מגורים על פי סעיף 33(א) לחוק הגנת הדייר. מימוש המשכנתא על הדירה, עליו הורה בית משפט קמא, ייעשה, איפוא, בלא כפיפות לתנאי זה. השעבוד על הנכס ימומש על דרך מכירת הדירה בהוצאה לפועל, כשהיא פנויה מאדם ומחפץ.

נוכח תוצאה זו של פסק הדין שלא על דרך הכרעה בסוגיה המשפטית שעמדה למחלוקת, ובהיות עזבון המשיבים, ככל הידוע, פושט רגל, אין צו להוצאות.

ש ו פ ט ת

המשנה לנשיא:

אני מסכים.

המשנה לנשיא

השופט א' א' לוי

אני מסכים.

ש ו פ ט

לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה.