רע"א 8472/21שמואל לאופר נ. עו"ד יששכר בר הלל בתפקידו כנאמן לאקסס קרדיט ב

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט אלכסנדר רון ) בחדל"ת 49335-07-20 מיום 10.10.2021, במסגרתה נדחתה בקשתו של המבקש לקביעת דיון נוסף, שבו תישמע עדותו של מנהל בחברה אשר בעניינה מתנהל הליך הפירוק.

1.

חברת אקסס קרדיט בע"מ (בפירוק) (להלן: החברה ) הגישה ביום 22.7.2020 בקשה לבית המשפט המחוזי בירושלים למתן צו לפתיחת הליכים בעניינה, לאור קשיים כלכליים שאליהם נקלעה. בהמשך לכך, ביום 27.7.2020 ניתן צו לפתיחת הליכים ולהקפאת הליכים בעניינה של החברה, ובית המשפט מינה את עו"ד יששכר בר הלל, המשיב 1, לנאמן זמני לנכסיה (להלן: הנאמן ).

2.

לאחר מכן, ביום 22.11.2020 הגיש הנאמן לבית המשפט המחוזי בקשה למתן הוראות, לאור גילויו שהחברה העבירה למבקש 130 אלף דולר בימים 14.5.2020 ו-3.6.2020 (להלן: סכום הכסף ). לדבריו, מדובר בפעולה העולה כדי העדפת נושים אסורה, ועל כן על המבקש להשיב את סכום הכסף לחברה. מנגד, המבקש טען כי הוא אינו נדרש להשיב את סכום הכסף, הואיל והפעולה שהנאמן מבקש לבטל היא פעולה שנעשתה במהלך העסקים הרגיל והשוטף של החברה, ועל כן אין לבטלה. בתוך כך המשיב הדגיש כי הוא אינו נושה של החברה, אלא לקוח שלה, ובהתאמה, סכום הכסף אינו חלק ממצבת הנכסים אשר מיועדים לחלוקה בין נושי החברה. לדבריו, סכום הכסף הוחזק בידי החברה בנאמנות בעבורו, והייתה לו זכות לדרוש את העברתו בכל עת.

עם זאת, בפסק דינו מיום 25.5.2021 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת הנאמן והורה על השבת סכום הכסף לחברה (להלן: פסק הדין ). המבקש הגיש ערעור על פסק הדין, אשר קבוע לדיון לקראת סוף השנה האזרחית, לפני הרכב בבית משפט זה (ע"א 6150/21; להלן: הערעור על פסק הדין ).

3.

ביום 5.10.2021, בחלוף כחמישה חודשים ממתן פסק הדין, ולאחר שהחליף את ייצוגו המשפטי, ביקש המבקש לקבוע דיון נוסף לפני בית משפט קמא, שבו תישמע עדותו של מר ישראל פרומר, מנהל הפעילות של החברה ומנהל קשרי הלקוחות שלה, בטענה כי הנאמן מנע ממנו להעיד. לצד זאת, התבקש בית משפט קמא לעיין מחדש בפסק דינו לאחר שמיעת העדות, ולקבוע כי יש להעביר את סכום הכסף לידיו. ביום 10.10.2021 דחה בית משפט קמא את הבקשה, בנמקו כי פסק הדין ניתן לאחר שהתקיימו בעניין זה שני דיונים ממצים שבהם היה המבקש מיוצג, וכי ככל שיש למבקש השגות על פסק הדין, עליו להעלותן במסגרת הערעור. כמו כן, העיר בית משפט קמא כי אף אם הבקשה תתקבל, לא יהא בכך כדי להשפיע על מעמד הנשייה של המבקש.

4.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן, במסגרתה מתמקד המבקש בטענה כי למר פרומר יש תפקיד מרכזי להבנת המסכת העובדתית מושא ההליך בבית משפט קמא. המבקש הסביר את השיהוי בהגשת הבקשה בכך שרק לאחר מתן פסק הדין הסכים מר פרומר לשוחח עמו, וכך הובררה חשיבותו להליך. בין היתר, המבקש טוען שעדותו הצפויה של מר פרומר תוכיח כי המבקש אינו בגדר "משקיע" בחברה, ועל כן העברת סכום הכסף לידיו אינה פוגעת בעקרון השוויון ואינה מעדיפה נושים באופן פסול. כמו כן, לדידו, בית משפט קמא צריך היה לברר את הטענות שהועלו ביחס להתנהלות הנאמן, אשר פעל לכאורה באופן לא אובייקטיבי עת מנע את עדותו של מר פרומר. לצד זאת, המבקש עותר להורות על שמיעת העדות לפני מותב חלופי, הואיל והמותב המקורי בבית משפט קמא כבר גיבש את דעתו לגבי הרלוונטיות של העדות.

5.

להשלמת התמונה יוער כי החלטתו של בית משפט קמא כונתה על ידו "פסק דין" ולכן ההליך שלפניי סווג בתחילה כערעור בזכות. לאחר מכן, הגיש המבקש בקשה לאיחוד בין ההליך דנן לבין הערעור על פסק הדין. ביום 24.5.2022 דחתה רשמת בית משפט זה (כב' הרשמת, כתוארה אז, שרית עבדיאן ) את הבקשה, ובתוך כך קבעה כי ההליך דנן עוסק בהשגה על "החלטה אחרת", ובהתאמה, שונה סיווג ההליך דנן לבקשת רשות ערעור. אם כן, לאחר ששונה סיווג התיק והופקדו הערבויות המתאימות, התיק הונח על שולחני אך בחודש שעבר, יוני 2022.

עוד יצוין כי במסגרת הערעור על פסק הדין הוגשה ביום 19.7.2022 בקשה מטעם המבקש להגשת ראיות חדשות. במסגרת זו, התבקשה, בין היתר, הגשה של נספחים אשר הוגשו לבקשה בבית משפט קמא, ובתוכם תמלול של שתי שיחות שקיים המבקש עם מר פרומר; וכן הגשה של תצהיר מטעם מר פרומר.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטת בית משפט קמא, סבורני כי דין הבקשה שלפניי להידחות, אף ללא צורך בתגובת המשיבים.

7.

כפי שמצהיר המבקש, מטרתה של הבקשה היא להוביל לשינוי פסק דינו של בית משפט קמא מיום 25.5.2021, אשר לגביו, כאמור, הוגש ערעור התלוי ועומד בבית משפט זה. על כן, הכלל הוא כי משניתן פסק דין, והוגש ערעור עליו, הערכאה הדיונית סיימה את מלאכתה. זאת, בהינתן שהדיון בטענותיו של המבקש ביחס להשבת סכום הכסף אינו מתנהל עוד לפני בית משפט קמא, וממילא אין טעם בהגשת בקשה להוספת ראיה אליו (למקרה דומה ראו: רע"א 6554/21 בן משה נ' הכונס הרשמי , פסקה 4 (7.10.2021)). על כן, המסלול הנכון להגשה של ראיות נוספות הוא במסגרת הערעור על פסק הדין, כפי שאכן נהג לאחרונה המבקש. ויובהר, אינני נוקט כל עמדה באשר לסיכוייה של בקשות מעין אלה, וערכאת הערעור תכריע בהן בהתאם לשיקול דעתה.

8.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשו תגובות, יישא המבקש בהוצאות בסכום מתון של 2,500 ש"ח לטובת קופת הפירוק (באמצעות המשיב 1).