רע"א 8491/19 רון יניב נ. פרופ' זיו רייך

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 20.11.2019 (כב' השופטים מ' נד"ב , א'

ש' שילה ו ח' קיציס ), בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה מיום 11.4.2019 (כב' השופטת ל' הר ציון ), שהורה על סילוק תביעת המבקש על הסף מחמת העדר עילה.

1.

הורתו של ההליך בפנינו בתביעה שהגישה חברת מנורה מבטחים ביטוח בע"מ לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נגד המבקש ואחרים, בגין הלוואות שלא נפרעו (ת.א. 28744-07-12). בית המשפט המחוזי מינה את המשיב כמומחה מטעמו לצורך בדיקת ההתחשבנות בין הצדדים. המשיב נחקר על ידי הצדדים על חוות דעתו והצדדים אף הגישו לו שאלות הבהרה. לסופו של יום, בית המשפט אימץ את מסקנות המשיב בכפוף לשתי הפחתות בגובה החוב (פסק דינו של כב' השופט י' אטדגי מיום 24.10.2017). ערעור שהוגש לבית משפט זה נדחה, לאחר שפסק דינו של בית המשפט המחוזי אומץ מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ע"א 9630/17 מיום 11.6.2018 שניתן על ידי השופטים ג' קרא , י' וילנר והח"מ).

2.

המבקש לא השלים עם פסק הדין והגיש לבית משפט השלום תביעה נגד המשיב – הוא המומחה מטעם בית המשפט – בעילות של רשלנות רבתי, הטעיה וזדון. המשיב, בתגובה, הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף, בטענה כי התנאים הנדרשים לצורך בירור תביעה נגד מומחה מטעם בית המשפט אינם מתקיימים במקרה דנן. הבקשה לסילוק על הסף התקבלה על ידי בית משפט השלום בהחלטה מנומקת, בה התייחס בית המשפט, בין היתר, לאופן בו ניתח בית המשפט המחוזי (בתביעה המקורית) את חוות דעת המומחה על כל חלקיה. כן ציין בית המשפט כי אין בטענות המבקש כדי לבסס עילת תביעה של תרמית או רשלנות רבתי. ערעור של המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה מכוח תקנה 460(ב), תוך שבית המשפט פירט בקצרה מדוע קביעתו של בית משפט השלום בדין יסודה.

3.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה שלפניי. לטענת המבקש, בקשתו מעוררת שאלה משפטית עקרונית בנוגע לתנאים שבהם תותר הגשת תביעה נגד מומחה בית משפט. עוד נטען כי הפסיקה בנושא התייחסה למקרים שנסיבותיהם שונות מהמקרה דנן; כי משעה שהועלתה על ידו טענה להטעייה מצד המשיב, חובה היה על בית המשפט לברר את התביעה לגופה ולדחות את הבקשה לסילוק על הסף; וכי ערכאת הערעור לא נתנה דעתה לטענה שהועלתה על ידו.

4.

דין הבקשה להידחות על הסף. אין לקבל את ניסיונו של המבקש לעטות על בקשתו אצטלה של שאלה משפטית עקרונית החורגת מדל"ת אמותיו של המקרה דנן. בית משפט השלום, ובית המשפט המחוזי בעקבותיו, יישמו את אמות המידה שנקבעו בהחלטתו של השופט זילברטל ברע"א 1992/15 מ.ע.ג.ן ייעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' אלירם ליפה (6.8.2015) ומצאו כי המקרה דנן אינו עונה על אמות המידה המצדיקות בירור תביעה נגד מומחה מטעם בית המשפט. באופן נקודתי, הובהר כי אחד התנאים לבירור תביעה מסוג זה הוא כי "בית המשפט ישתכנע שהתובע לא יכול היה למצות את זכויותיו בגדר הליך משפטי שבינו לבין מי שהיה יריבו בהליך שבגדרו מונה המומחה" ( שם בפס' 15). בעניין זה נקבע כי במקרה דנן לא נמנע מן המבקש למצות את זכויותיו. מדובר אפוא בקביעה המיישמת את ההלכה הפסוקה על נסיבות המקרה דנן, ומשכך אין כל עילה להתערבותו של בית משפט זה ב"גלגול שלישי".

5.

אי לכך, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.