פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
רע"א
8497/02
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
המבקשים:
1. עיריית באר
שבע
2. איילון חברה לביטוח בע"מ
3. סולל בונה בע"מ
נ ג ד
המשיבה:
דיאנה מזרחי
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בבאר-שבע בבר"ע 545/02 מיום 21.8.2002 שניתנה על ידי כבוד השופט ניל
נדל
בשם המבקשות: עו"ד א'
רחמני
בשם המשיבה: עו"ד צ'
עמיר
החלטה
1.המשיבה הגישה לבית משפט השלום תביעה כנגד המבקשות לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, עקב נפילה על מדרכה בעיר באר שבע. בכתב התביעה טענה המשיבה לחבלות בברכה השמאלית ובאגודל ידה הימנית. היא התלוננה גם פגיעה באגן, אולם זאת בשל שהחליקה בביתה. לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של פרופ' עטר – מומחה רפואי מטעם המשיבה, שקבע: "אין תלונות ברגל שמאל, יש כאב ברגל ימין... לא נותרה כיום נכות אורתופדית ברגל זו. באגודל יד ימין נותרה מגבלה המקנה נכות צמיתה של 10% לפי סעיף 44(2)".
המבקשות – הן הנתבעות בהליך העיקרי – הגישו אף הן חוות דעת של מומחה רפואי מטעמן, שקבע כי לא נותרה למשיבה נכות לכשהי בירך רגל ימין או בפיקת ברך שמאל. בגין הפגיעה באגודל קבע המומחה למשיבה נכות בשיעור של 2.5%. בעקבות המחלוקת בין הצדדים מינה בית המשפט מומחה רפואי מטעמו "לקביעת שיעור נכותה של התובעת בתחום האורטופדי". בחוות דעת זו, קבע המומחה הרפואי למשיבה דרגות נכות של 10% בגין הפגיעה בירך ימין, 3% בגין הפגיעה בברך שמאל ו-5% בגין הפגיעה באגודל.
המבקשות הגישה בקשה לפסילת חוות הדעת, וזאת בשל שהתייחסה לנזקים בשני איברי גוף שלגביהן לא היתה, לכאורה, מחלוקת בין הצדדים – האחד, ברך שמאל – שבה לא נותרה, לדעת שני המומחים הרפואיים מטעם הצדדים, פגיעה העולה כדי נכות. והאחר, ירך ימין, שלגביה כלל לא טענה המשיבה בכתב התביעה לקיומן של חבלות. המבקשות טענו כי המומחה הרפואי מטעם בית המשפט לא חרג מסמכותו בכך שנתן חוות דעת בנוגע לנזקים שלא היו במחלוקת בין הצדדים. בית משפט השלום דחה את הבקשה, וקבע כי חוות הדעת כולה באה בגדר הסמכות שניתנה למומחה הרפואי בהחלטת המינוי. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שקבע, כי אין מקום לדון בבקשה בשלב זה. בית המשפט פסק כי מקומן של הטענות בהליך הערעור על פסק הדין, אם הליך כזה יוגש. על החלטה זו משיגות המבקשות לפני.
דין הבקשה להידחות, ולא רק מן הטעם שאין עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי להותיר את המחלוקת לעת אחרת – אם אכן תוותר. נראה כי גם לגוף החלטתו של בית משפט השלום – אין לומר כי חוות דעתו של המומחה חרגה מן ההסמכה. ויודגש: בית המשפט רשאי להסמיך מומחה רפואי מטעמו להעריך נכות רפואית גם מקום בו קיימת הסכמה בין מומחים מטעם הצדדים וגם לעניין אברים ללא התייחסות.
הבקשה נדחית. המבקשות תשאנה בהוצאות המשיבה בסכום כולל של 10,000 ש"ח.
ניתנה היום, ב' בסיון תשס"ג
(2.6.2003).
ש ו פ ט