רע"א 850/97 רוזנצוויג יהושע נ. חיים אהרון

1.ביום 2.1.94, נכרתו שני חוזים בין המבקשים לבין המשיבים. במסגרת החוזה האחד, מכרו המבקשים דירה למשיבים, ובמסגרת החוזה האחר קנו המבקשים מגרש אשר היה בבעלות אחד המשיבים. לימים, התגלעו בין הצדדים סכסוכים באשר למילוי התחייבויותיהם ההדדיות על פי שני ההסכמים. בין הצדדים התנהלה שורה ארוכה של הליכים משפטיים, בהם עוד ידובר.

כשלוש שנים לאחר כריתת החוזים - לאחר שהדירה נרשמה בלשכת רישום המקרקעין על שם המשיבים, והמגרש נרשם על שם המבקשים - חזרו המבקשים ופנו לבית משפט קמא בתביעה לבטל את החוזה למכירת הדירה, ולצוות על המשיבים לפצותם בגין שורה של נזקים אשר נגרמו להם, לטענתם, עקב הפרת החוזים בידי המשיבים. במסגרת תביעה זו, הגישו המבקשים בקשה למתן סעד זמני במעמד צד אחד, במסגרתה ביקשו מבית משפט קמא לאסור על המשיבים לעשות כל דיספוזיציה בדירה נשוא חוזה המכר, ולהורות על רישום הערת אזהרה בדבר צו המניעה.

בית המשפט קמא ערך דיון במעמד הצדדים, שלקראתו מסרו המשיבים את גרסתם בתצהיר. לאחר הדיון החליטה השופטת קמא לדחות את הבקשה לסעד זמני, בסברה כי המבקשים ניצלו לרעה את הליכי המשפט, השתהו בהגשת תביעתם, לא באו בידיים נקיות ונמנעו מלגלות את מלוא העובדות הרלבנטיות לברור עניינם. כמו-כן הטילה השופטת על המבקשים את הוצאות הבקשה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

2.בפי המבקשים שורה של טענות. לדבריהם, התעלם בית המשפט קמא ממסמכים אשר היו לפניו, והתייחס לטענות המשיבים כעובדות מוכחות. עוד הם טוענים כי קביעותיו של בית המשפט קמא אינן מבוססות, וכי מסקנותיו אינן מוצדקות, לאור חומר הראיות אשר היה מונח בפניו.

לאחר שבחנתי את טענות המבקשים, ואת החומר אשר צורף לבקשתם, איני מוצא לנכון להתערב בהחלטת בית משפט קמא. מהחומר שצרפו המבקשים עולה כי ראוי לבחון את שני החוזים בין הצדדים כמקשה אחת, וכמהווים שני חלקים של עסקה אחת. אף המבקשים עצמם מציינים בסעיף 2.3 לבקשה למתן סעד זמני, שהוגשה לבית משפט קמא, כי "שני החוזים נחתמו באותו היום, ונקבעו בהם חיובים שהינם חיובים מקבילים". בחינת העסקה בכללותה מלמדת כי, לכאורה, הושלמו רוב החיובים הכלולים בה. מרבית הסכומים שולמו, בסופו של דבר, ונכסי המקרקעין נרשמו על שם קוניהם. הצדדים נותרו חלוקים במספר סוגיות, אשר דומה כי העיקרית שבהן הינה מי מהצדדים ישא בתשלום אגרות והטלים בסך כ- 11,000 דולר. מבלי להמעיט מחשיבות הסוגיות שבמחלוקת, אין בהן כדי להצדיק את מתן הסעד הזמני המבוקש.

3.אף שהמבקשים גילו בבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי את דבר עצם קיומו של ההליך אשר התנהל בפני בית המשפט השלום ברחובות, מסקנתי היא כי לא עמדו בחובה המוטלת עליהם לפרוש בפני בית המשפט את מלוא היריעה העובדתית הנדרשת לשם הכרעה בעניינם. חובה זו, לגלות את מלוא הפרטים הרלבנטיים, שרירה וקיימת ביתר שאת כשמדובר בבקשה לסעד זמני המוגשת במעמד צד אחד בלבד, כפי שהיתה בבקשת המבקשים.

בענייננו, לא טרחו המבקשים לגלות בבקשתם את השתלשלות העניינים אשר הביאה לכך שהם מילאו את "הסכומים החסרים", שלא שולמו להם כביכול, בהמחאה הריקה אשר מסרו להם המשיבים, ולא הזכירו את ההליכים אשר התנהלו עקב כך בין הצדדים. כמו-כן, לא ציינו המבקשים כי המשיבים עכבו את העברת התשלום האחרון עבור הדירה בשל כך שלטענתם הדירה טרם נמסרה לחזקתם, ולא הזכירו כי בקשר לכך אף הוגשה תביעת פינוי על ידי המשיבים כנגד המבקשים. אין לאמר כי המבקשים יצאו ידי חובתם בכך שצרפו לבקשתם מספר התכתבויות קודמות בין הצדדים. סבורני, כי צדקה השופטת דלמטה בקביעתה כי התנהגותם של המבקשים עולה כדי חוסר נקיון כפיים. די היה בקביעה זו לבדה כדי להצדיק את דחית בקשת המבקשים על ידי בית המשפט המחוזי.

מכל מקום, נסיונם של המבקשים, בניגוד גמור לעמדתם בעבר, להפריד כעת בין שני חלקי העסקה ולבטל את מכירת הדירה - לאחר שהמגרש שנרכש תמורתה מצוי לבטח בידיהם - אינו יכול להתקבל. כפי שציינה השופטת קמא, הרושם המתגבש הוא כי נעשה נסיון להפעיל לחץ על המשיבים, מתוך מטרה להסדיר תשלום סכום כסף אשר הינו שנוי במחלוקת בין הצדדים. ברור כי לא לשם כך נועד מתן הסעד הזמני.

התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור נדחית, ללא צורך בתשובת המשיבים.