רע"א 8533/11 מרגלית ד.נ ל טורס נ. אלבז שמואל

1.

המבקשת עותרת להרשות לה לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע לפיו נתקבלה בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות. הבקשה שלפניי מתמקדת בסוגיית ההוצאות.

2.

המשיבים הגישו תביעה נגד המבקשת בגין נזקים שנגרמו להם במהלך טיול בחו"ל. לטענם, הם הזמינו באמצעות המבקשת סיור מודרך בעיר נירנברג. הם קבעו להיפגש עם הקבוצה בנקודת מפגש מסוימת. המשיבים איחרו בכ-15 דקות ולא מצאו את הקבוצה ואת המדריכה. נתברר להם כי הקבוצה כבר עזבה לפראג. בית המשפט לתביעות קטנות קבע כי למשיבים אשם תורם בשיעור של 80% ובהתאם הורה למבקשת לשלם למשיבים סך של 3,720 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 300 ₪. המבקשת הגישה בקשה למתן רשות ערעור בו ביקשה לדחות את התביעה במלואה. בית המשפט המחוזי פסק שהאשם במלואו רובץ על המשיבים ולפיכך לא היה מקום לחייב את המבקשת לשאת בנזקיהם ולו בחלקם. בהתאם בוטל חיובה של המבקשת.

3.

המבקשת אינה מסתפקת בפסיקת בית המשפט המחוזי וטוענת שהיה מקום לחייב את המשיבים בהוצאות משפט. לטענתה, התביעה הוגשה בחוסר תום לב והינה קנטרנית. בהתאם היא מבקשת לחייב את המשיבה בהוצאות משפט בסך 5,800 ₪ ודמי אגרה בסך 468 ₪.

4.

לא מצאתי כל בסיס משפטי המאפשר להיעתר לבקשה. אף אם עמדה למשיבים זכות ערעור היה מקום להימנע להתערב באי פסיקת הוצאות על ידי הערכאה קמא. כמובן, הואיל ובית משפט זה יושב בעניין בגלגול שלישי אין מקום להיעתר לבקשה. כידוע, בקשה למתן רשות ערעור נועדה למקרים בהם מתעוררת סוגיה משפטית עקרונית או ציבורית. המארג העובדתי בתיק זה מעורר סוגיות משפטיות שניתן לפתור אותן בצורות שונות. יעידו על כך התוצאות השונות אליהן הגיעו הערכאות קמא. על רקע זה יודגש כי בית המשפט אינו חייב לפסוק הוצאות בכל תיק ותיק. ניתן להניח למשל שהמבקשת לא תתנגד לכך שעל אף שבקשתה תידחה בתיק זה אמנע מחיובה בהוצאות.

5.

הבקשה נדחית. רק משום שלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.