רע"א 8536/10 זאב גולן נ. הסתדרות מדיצינית "הדסה"

1.

המבקש 3 (להלן: המבקש ) והוריו (להלן ביחד: המבקשים ) תבעו את ד"ר מנחם ז"ל, שיורשיו הם המשיבים כאן, בגין רשלנות רפואית. לטענתם, שימש ד"ר מנחם ז"ל כרופאו של המבקש בטיפת חלב פרטית סמוך לאחר לידתו ועד לגיל שלוש, והתרשל בכך שלא איבחן את מצבו של המבקש, הסובל מפיגור, במועד מוקדם יותר.

עניינם של הצדדים נדון בבית המשפט העליון בע"א 8279/02 גולן נ' עיזבון המנוח ד"ר מנחם ז"ל (טרם פורסם, 14.12.06), להלן: פסק הדין בערעור ) והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי "לקביעת היקף הנזק והפיצוי בראשי הנזק השונים" על דרך האומדנא. כבוד השופט ס' ג'וברא ן קבע כי "יש לאפשר למערער [המבקשים] להציג ראיות נוספות על מנת לאמוד את היקף הנזק שנגרם לו". יצוין כי לאחרונה ניתן על ידי בית משפט זה פסק דין נוסף בעניינם של הצדדים, במסגרת רע"א 7239/10 ( עיזבון המנוח ד"ר מנחם ז"ל נ' גולן , טרם פורסם, 28.12.10).

2.

המבקשים פנו לבית המשפט המחוזי בבקשה להגיש ראיה נוספת – חוות דעת עדכנית של מומחה רפואי מטעמם, אשר בוחנת, בין היתר, את תפקודיו העדכניים של המבקש ואומדת את צרכיו הנוכחיים, לצד פירוט השלכות הנזק גם על התפקוד בעתיד. בית המשפט (כבוד השופטת ד' פלפל ) התיר למבקשים להגיש את הראיה, אך סייג הגשתה בקובעו כדלקמן:

"אני מאפשרת הבאת חוות דעת משלימה. ההשלמה צריכה להיות לגבי השאלה: אילו אובחן מצב המערער לפני מה שנקבע בפסק הדין הראשון, מה היה גורם לשיפור במצבו. מצב עדכני של התובע או צרכים שיש לו כיום – אינם רלבנטיים".

המבקשים פנו לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון מחדש בהחלטתו, אך זו נדחתה. מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.

3.

המבקשים טוענים כי השאלה לגביה התיר בית המשפט את הגשת חוות הדעת המשלימה – לאמור מה היה גורם לשיפור במצבו של המבקש לו היה מאובחן במועד – נוגעת לקשר הסיבתי שבין ההתרשלות לבין הנזק, ואין בה כדי לאמוד את היקף הנזק. לעומת זאת, כך על פי הנטען, התייחסות למצבו העדכני של המבקש 3 ולצרכיו דהיום מתחייבת לצורך אומדן היקף הנזק שנגרם לו, על כן לא היה מקום לסייג את חוות הדעת בעניין זה. המשיבים מצידם סומכים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי וסבורים כי היא מהווה המשך ישיר להנחייתו של בית המשפט העליון בפסק הדין בערעור בעניינם. המשיבים מדגישים כי שיעור נכותו של המבקש הועמד על 65% בפסק דין שהוא חלוט, ומהווה את נקודת המוצא לדיון. הגשת חוות דעת עדכנית (להבדיל מחוות דעת משלימה), כך נטען, תביא לפתיחה מחדש של שלב ההוכחות, ויהא בה משום ניסיון לשפר עמדות בכל הנוגע לנזקו הכללי של המבקש.

4.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. בפסק הדין בערעור, נקבע (בדעת הרוב) כי אין לקבל את קביעת בית המשפט קמא, שלא נומקה, לפיה התרשלותו של ד"ר מנחם ז"ל גרמה להיווצרותו של נזק בשיעור של 35% נכות מתוך 65% הנכות מהם סובל המבקש. עוד נקבע שם, כי לא ניתנה כל הנמקה לגובה הפיצוי – בסך מיליון ש"ח – שנפסק למבקש. "נראה" – כך נקבע – "כי עיקר הנזק של המערער [המבקש] נעוץ בעצם הפגיעה המוחית ממנה הוא סובל מאז לידתו, והתרומה של המשיב היא משנית יותר. עצם הפגיעה המוחית והופעתן של בעיות ההתפתחות אצל המערער אינם נובעים ממעשיו או ממחדליו של המשיב. ברור שלמערער היה צפוי נזק מעצם הפגיעה המוחית ולכך אין המשיב אחראי. אפילו היה המערער מאובחן על ידי המשיב והטיפול בו היה מתחיל מוקדם יותר, היה צפוי שניוותר נזק ניכר למערער בשל הפגיעה המוחית". בנסיבות אלה, הוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי "לקביעת היקף הנזק בדרך של אומדנא ולקביעת הפיצוי בראשי הנזק השונים" (פסק דינו של הנשיא (בדימוס) א' ברק ). החלטת בית המשפט המחוזי עולה בקנה אחד עם ההנחיה האמורה. נראה כי בית המשפט ביקש למקד את חוות הדעת המשלימה בשאלה שהוחזרה לפתחו, לאמור: אומדן חלקו של ד"ר מנחם ז"ל בנזקו של המבקש, ומשכך – אין עילה להתערב בהחלטה.

אשר על כן בקשת רשות הערעור נדחית. אין צו להוצאות.