רע"א 854/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. גדי פיגומים

1.בבעלותו של המשיב 3, מר יצחק לביא, מבנה מסחרי, בו שוכרים המשיבים 1 ו-2 (להלן: המשיבים ) משרדים. ביום 15.3.2001 פרצה במבנה שריפה. בגין נזקי השריפה הגיש המשיב 3 (להלן: התובע ) תובענה כנגד המשיבים וכנגד כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: המבקשת ). המשיבים, מצדם, שיגרו למבקשת הודעה לצד שלישי. המבקשת והתובע גיבשו ביניהם הסדר פשרה לפיו תסולקנה באופן "סופי ומוחלט" טענותיו של התובע כלפי המבקשת, זאת בתמורה לפיצוי בסך 414,000 ש"ח, שישולם לתובע בלא הודיה באחריות כלשהי מצד המבקשת. ביום 17.1.2005 קיבל הסדר זה תוקף של פסק דין חלקי בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד סגן הנשיא ב' אזולאי). המשיבים אינם צד להסדר הפשרה.

2.לאור פסק הדין החלקי הגישה המבקשת בקשה לסילוק ההודעה לצד השלישי על הסף. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, בנימוק כי אם יחויבו המשיבים בסכום כלשהו, ויבקשו החזר מהמבקשת, תעמוד לדיון השאלה האם חל על כך הויתור מצידו של התובע, אם לאו. הודגש, כי אם תמחק ההודעה לצד שלישי, תעמוד למבקשת טענה כי היא לא הייתה צד לדיון, וכי על כן, אין ההחלטה מחייבת אותה. בית המשפט קמא חשש כי במצב דברים זה יעמדו המשיבים בפני שוקת שבורה, במובן זה שהם יאלצו לשלם לתובע את הסכום שיפסק, ואילו המבקשת תוכל להתנער מתביעתם להחזר הסכום, בהסתמך על הסדר הפשרה.

על החלטה זו מלינה בפני המבקשת. עיינתי בטענותיה, ובתגובת המשיבים להן, והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. תקנה 216 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) עוסקת בהודעה לצד שלישי. סעיף-קטן (1) קובע, כי הודעה תשוגר לצד שלישי "כשהנתבע טוען נגד הצד השלישי שהוא זכאי להשתתפות או לשיפוי ממנו בשל כל סעד שייפסק נגדו בתובענה". ואכן, במקרה זה, טוענים המשיבים כי זכאים הם לשיפוי מאת המבקשת, אם יחויבו כלפי התובע.

בית משפט זה נדרש בעבר לשאלת מטרתה של ההודעה לצד שלישי, וקבע:

...מטרתה העיקרית היא בכל מקרה אחת, והיא, כי התדיינויות על כל הסתעפויותיהן בשל אותה עילה או בשל עילות הצומחות ממערכת עובדות אחת, יתקיימו, ככל האפשר, בצוותא חדא. כך ייחסך זמנם של בעלי הדין, של העדים ושל בתי המשפט, כי אלו הראשונים יצטרכו להתייצב למשפט או

לעדות רק פעם אחת, ובית המשפט יוכל לקבוע מימצאים שיחבקו את כל הפרשה ויחייבו את כל בעלי הדין ולהכריע בדיון אחד בכל השלכותיה המשפטיות של פרשה נתונה (ר"ע 475/83 Ohio Medical Products Division of Air Reduction Company

נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל , פ"ד לז(4) 309)

ואכן, שתים הן מטרותיה של הודעה לצד שלישי: האחת, כי הצד השלישי יהא קשור בהכרעה אליה יגיע בית המשפט הדן בהליך העיקרי, ולא יוכל לחלוק עליה; והשנייה, כי גם הפלוגתא שבין הנתבע לבין הצד השלישי תבוא על פתרונה במסגרת הדיון בהליך העיקרי, או בסמוך לו (לעניין זה ראו: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי ( מהדורה שביעית, 1995 ) 635 – 638).

3.במקרה שלפני, חובשת המבקשת שני כובעים: היא נתבעת בהליך העיקרי וכן מושא להודעת צד שלישי ששיגרו לה המשיבים - הם עצמם נתבעים בתובענה. במערכת היחסים שתחת הכובע הראשון ניתן פסק-דין חלקי, והמבקשת חפצה לגזור מכך סילוק על הסף של הכובע השני. בית המשפט קמא דחה בקשתה זו, ואין להתערב במסקנתו. תקנה 218 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת לאמור:

בתובענה לפי תקנות 216 ו-217 רשאי בעל דין להמשיך בהודעה לצד שלישי שניתנה קודם לכן, וכן רשאי הוא - בתובענה לפי תקנה 217 - לבקש מבית המשפט רשות ליתן הודעה כאמור, גם כאשר התובע קיבל פסק דין לטובתו נגד חלק מן הנתבעים או כשהחיוב לגביו כבר סולק על ידם, אך טרם ניתן פסק דין לגבי שאר הנתבעים ולא הוכרעה שאלת ההשתתפות או השיפוי (ההדגשה אינה במקור - א' ר')

בענייננו, אכן, התקבל פסק דין חלקי, אשר חותם את עניינה של המשיבה כנתבעת. ואולם, הסדר הפשרה נעשה שלא על דעתם של המשיבים, רוכשי הפוליסה, ששיגרו את ההודעה לצד שלישי, והתביעה כלפיהם נמשכת. בהסדר הפשרה אכן צוין כי התובע "חוזר בו מכל דרישותיו ותביעותיו כלפי כלל וכן כלפי הנתבעים 1-2 (אשר יקראו להלן: "גדי פיגומים") מכל סוג ומין בקשר למלוא העלויות של תיקון הנזק אשר נגרם למבנה בשריפה נשוא התביעה שבנדון וכן אבדן דמי שכירות למשך 4 חודשים הנדרשים אם בכלל, על מנת לתקן את נזקי השריפה. התובע מצהיר כי לגבי הנזקים המפורטים בסעיף זה, אין לו ולא יהיו לו ולכל הבאים מכוחו כל דרישות ו/או תביעות נגד כלל ו/או מי ממבטחים ע"פ הפוליסה נשוא התביעה ו/או גדי פיגומים ו/או מורשיהם ו/או כל הבאים מכוחם"; ואולם ניסוח זה אינו בהיר די הצורך על-מנת שנתערב בשלב זה, בהחלטת הערכאה הדיונית, לפיה השאלה אם חל ויתורו של התובע על חבות שתפסק לטובתו בתביעה כנגד המשיבים, תתברר במידת הצורך בהמשך המשפט. נראה, אפוא, כי לפי תקנה 218 לסדר הדין האזרחי, ולפי הגיונם של דברים, לא נפלה טעות בהחלטתו של בית המשפט קמא, ויש להותיר על כנה את ההודעה לצד השלישי ששיגרו המשיבים למבקשת.

הבקשה נדחית. המבקשת תשא בשכר טרחת עורך דינם של המשיבים בסכום של 10,000 ש"ח.