רע"א 8555/11 שי שירותים לוגיסטיים (אס.אל.אס) בע"מ נ. מינוף כלל מערכות בע"

1.

מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגנית הנשיאה ש' וסרקרוג ) מיום 14.9.2011 בע"א 45076-03-11, שדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופט א' שדה ) מיום 19.1.2011 בתא"ק 1923-09-10, אשר קיבל באופן חלקי את תביעתה של המשיבה נגד המבקשת.

המבקשת היא חברה העוסקת בין היתר בעמילות מכס ( customs broking ). המשיבה רכשה מספק בלטביה שלוש מכולות. שתים מהן הכילו מטען של קמח, ולגביהן השיגה המשיבה אישור ממשרד הבריאות הנחוץ לשחרורן, והמבקשת טיפלה בשחרורן. מכיוון שתהליך השחרור כרוך בתשלומים שונים וכן בתשלום שכר טרחה למבקשת, הנוהג בין הצדדים היה תשלום מראש לפני השחרור במזומן ובשיקים. המכולה השלישית התעכבה בגלל תקלה כלשהי הקשורה כנראה במוביל (חברת צים), ומשהגיעה לישראל התברר שמעבר למטען של קמח, היא מכילה גם מטען של סולת (להלן: המכולה ). המשיבה לא דאגה לקבל היתר מראש לייבוא הסולת ולכן התעכבה המכולה בנמל עד שניתן ההיתר במשך 19 ימים. בית משפט השלום סבר שהאחריות על אי-השגת ההיתר רובצת על המשיבה. ביני וביני נתגלעה מחלוקת נוספת בין הצדדים באשר ליתרת הזכות של המשיבה אצל המבקשת. בשל העיכוב בשחרור המכולה גדלו הוצאות האחסנה, והמבקשת נדרשה לשלם סכומים נוספים. חברת קרגו, אליה הועבר הטיפול בנושא, לא שחררה את המכולה, משום שלא הועברו לה כספים שנדרשו לשחרורה. על פי הממצא העובדתי שנקבע בבית משפט השלום, לא הייתה למבקשת כל בעיה לשחרר את המכולה הן לפני מסירת הטיפול לקרגו והן לאחריה, מלבד קיומה של המחלוקת הכספית. זאת מפני שהמשיבה החזיקה במסמכים מקוריים ושהחלפת פקודת השידור בינה ולבין קרגו היא עניין פשוט וישים. המכולה צברה חובות בשל אחסנתה, ואף מטען הסולת התקלקל. לנוכח זאת הגישה המשיבה בבית משפט השלום תביעה כספית כנגד המבקשת על סך 35,000 ₪ וכן תביעה למתן צו עשה לשחרור המכולה.

2.

בית משפט השלום קבע שההסכם שבין הצדדים מלמד שמוקד העסקה לא היה שירותי עמילות מכס, אלא מתן אשראי למשיבה על ידי המבקשת למימון הוצאות הכרוכות בשחרור מטענים. נקבע, כי למשיבה עמדה זכות ליהנות מאשראי על פי ההסכם, ומותר היה לה להסתמך על זכותה זו, בשים לב להוראותיו של סעיף 13 להסכם, שהקנה למבקשת שיקול דעת שלא להעניק אשראי. בית משפט השלום עמד על כך שסעיף זה כפוף למגבלות של תום לב, סבירות ורשלנות על פי דיני החוזים והנזיקין. נקבע, שהמבקשת סירבה לקבל שיקים של צד ג' ולהעניק אשראי לפיהם, שעליה לתת נימוק טוב לכך, ושנימוק שכזה לא ניתן. משכך, הוכרע, על המבקשת רובץ חלק מהאשם לנזק ולהוצאות. מאידך, בית משפט השלום ייחס מידה לא מבוטלת של אי-הקטנת נזק למשיבה, בכך שלא פנתה לבנק לקבלת אשראי לשחרור המכולה.

על כן, בית משפט השלום חילק את האחריות שווה בשווה בין הצדדים, וחייב את המבקשת בתשלום סכום של 18,000 ₪ הכולל הוצאות משפט.

המבקשת ערערה בבית המשפט המחוזי, וערעורה נדחה, תוך ציון כי "ספק אם לא היה מקום להטיל חיוב מעבר לזה שהוטל על המערערת במקרה כגון זה". בית המשפט המחוזי סבר שמשלא נתקבלו ערבויות מתאימות, חובה הייתה על המבקשת להודיע למשיבה כי בהעדר שינוי בערבויות שהוצגו, יצומצם האשראי או יוקטן. בית המשפט המחוזי הוסיף כי עצם ניסוחו של סעיף 13 להסכם בין הצדדים עומד בסתירה לשאר ההסכם ומהווה חוסר תום לב מצד המבקשת, שניסחה אותו. כנגד פסק דין זה מופנית, כאמור, הבקשה שלפניי.

3.

המבקשת טוענת שלא היה מקום לחייבה בתשלום, שכן סעיף 13 הנ"ל הסמיך אותה לסרב להעניק אשראי, וסירובה נבע מכך שהשיקים שהוצעו לה נמשכו על ידי גופים ואנשים אשר בעבר חזרו להם שיקים מטעמי אי-כיסוי מספיק. לטעמה של המבקשת, התעלמות בתי המשפט מסעיף 13 להסכם מהווה סוגיה משפטית החורגת ממתחמם הפרטי של הצדדים בשל חשיבותה העקרונית של סוגיית כללי פרשנות החוזה ומעמד לשונו.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנימוקיה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. על מנת להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, אין די באזכורה של סוגיה עקרונית וידועה החולשת על מקרים רבים תוך טענה סתמית כי מקרה זה מהווה אבן בוחן מיוחדת לשאלה הרחבה. שאלת פרשנות החוזה כבודה במקומה מונח, אך לא בה התמקדו הערכאות הקודמות, ובצדק. במקרה דנא עולות שאלות נקודתיות אודות תום ליבה של המבקשת בהפעילה את זכותה על פי סעיף 13 הנזכר לעיל, וכן – כפי שהוסיף בית המשפט המחוזי – הסתירה הנחזית בין סעיף זה לשאר סעיפי ההסכם. הכללים הקבועים בסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 אכן מחייבים תום לב הן בשלב המשא ומתן וניסוח החוזה והן בעשיית השימוש בזכות המוקנית לפי החוזה. לצד זאת קיימים הכללים בדבר חובת הקטנת הנזק והאשם התורם. בניתוחו של בית משפט השלום את המקרה דנא לאור העקרונות הנ"ל לא נפל כל פגם המצדיק התערבות, ולא כל שכן בגלגול שלישי.

7.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.