רע"א 8558/16סימן טוב ענת נ. פרץ בוני הנגב בע"מ

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 26.9.2016 (רת"ק 51379-06-16, השופטת א' כהן ). בית המשפט המחוזי דחה בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב-יפו מיום 16.5.2016 (ת"ק 10329-06-15, השופטת א' בוסני ).

רקע והליכים קודמים

2.מקורו של הסכסוך בין הצדדים שבפני הוא ברכישת דירה על-ידי המבקשים מן המשיבה בפרויקט בנייה שהיא בונה. בהמשך לכך, התגלעה ביניהם מחלוקת על מועד העברת התשלום עבור הדירה.

3.על פי חוזה המכר שעליו חתמו הצדדים ביום 15.10.2013 (להלן: החוזה ), המבקשים נדרשו להעביר למשיבה את עיקר התשלום עבור הדירה – כמיליון שקלים – עד ליום 14.10.2014 (להלן: מועד התשלום המוסכם ). עוד נקבע בחוזה כי המשיבה מתחייבת לחתום על המסמכים שהמבקשים נדרשים להמציא על מנת לקבל הלוואת משכנתה מבנק לאומי למשכנתאות (להלן: הבנק ). כמו כן, בנספח לחוזה נקבע כי ככל שהמבקשים יעמדו במועד התשלום המוסכם הם יהיו פטורים מתשלום הפרשי הצמדה למדד תשומות הבנייה (להלן: תשלום הפרשי הצמדה ). עוד נקבעה בחוזה ריבית פיגורים בגין כל יום של איחור בהעברת התשלום.

4.ביום 22.9.2014 העבירו המבקשים למשיבה אסופת מסמכים שנדרשו מהבנק, והמשיבה חתמה עליהם כשבוע לאחר מכן. בהמשך לכך, ביום 7.10.2014 העבירו המבקשים למשיבה מסמך שכותרתו "אישור פרטי חשבון בנק ואישור תשלום ע"ח תמורת הדירה" (להלן: טופס אישור התשלום ), שנדרש גם הוא על ידי הבנק. ביום 8.10.2014 החלה במשרדיה של המשיבה חופשה לרגל חג הסוכות. המשיבה חתמה על טופס אישור התשלום ביום 20.10.2014 והעבירה אותו בו ביום לבנק.

5.ביום 23.10.2014, לאחר שקיבלו מהבנק את כספי ההלוואה שנטלו, העבירו המבקשים את התשלום הנדרש למשיבה. בעקבות זאת, חייבה המשיבה את המבקשים בתשלום ריבית פיגורים בסך של 2,618 שקלים בגין איחור של תשעה ימים בביצוע התשלום מיום מועד התשלום המוסכם.

6.המבקשים הגישו תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות ובה עתרו להשבת ריבית הפיגורים שנגבתה מהם וכן לפיצויים בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם בשל כך. המשיבה הגישה תביעה שכנגד ובה דרשה לחייב את המבקשים גם בתשלום הפרשי הצמדה בשל כך שלא העבירו את התשלום במועד המוסכם, וזאת בנוסף על ריבית הפיגורים שבה חויבו.

7.בית המשפט לתביעות קטנות קיבל באופן חלקי את תביעת המבקשים ובאופן מלא את תביעת המשיבה. בית המשפט לתביעות קטנות קבע כי המבקשים ידעו על מועד התשלום המוסכם כשנה מראש, אולם החלו בפעולות מול הבנק לצורך קבלת הלוואת המשכנתה פחות מחודש לפני המועד האמור. בהתחשב בכך שחג הסוכות עמד בפתח, כך נקבע, לא היה במועד שבו הועבר טופס אישור התשלום לחתימת המבקשת כדי להבטיח שעד למועד התשלום המוסכם כספי ההלוואה יועברו למבקשים (וזאת, על אף שמסמך זה היה בידיהם של המבקשים כבר ביום 22.9.2014). יחד עם זאת, בית המשפט לתביעות קטנות קבע כי היה בידה של המשיבה לחתום על טופס אישור התשלום כבר ביום 12.10.2014, אך גם כי אפילו המשיבה הייתה חותמת עליו במועד זה, ממילא לא היה עולה בידם של המבקשים לעמוד בהתחייבותם עד מועד התשלום המוסכם, בשל הזמן שנדרש לצורך העברת כספי ההלוואה על ידי הבנק. בסיכומו של דבר, בית המשפט לתביעות קטנות קבע כי אם המשיבה לא הייתה משתהה בחתימתה, ניתן להניח שהתשלום היה מועבר למשיבה ביום 15.10.2014, יממה לאחר מועד התשלום המוסכם.

8.נוכח כל האמור, קבע בית המשפט לתביעות קטנות כי היה מקום לחייב את המבקשים בתשלום ריבית פיגורים לפי החוזה בגין יום פיגור אחד בלבד. עם זאת, נקבע שיש לחייב את המבקשים בתשלום הפרשי ההצמדה, בשל כך שלא עמדו במועד התשלום המוסכם. תביעת המבקשים לפיצוי נדחתה. בסיכומו של דבר, נדרשו המבקשים לשלם למשיבה סך של 4,032 שקלים, וכן לשאת בהוצאות המשפט שלה.

9.המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות לבית המשפט המחוזי, אך זו נדחתה, תוך חיוב המבקשים בהוצאות. בית המשפט המחוזי קבע כי הבקשה אינה מעוררת שאלה עקרונית, ועל כן אין הצדקה לכך שיתערב בקביעותיו ובמסקנותיו של בית המשפט לתביעות קטנות, אשר בחן היטב את מכלול הטענות והראיות הרלוונטיות.

בקשת רשות הערעור

10.הבקשה דנן נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. המבקשים טוענים כי נגרם להם עיוות דין נוכח פגמים מהותיים שנפלו בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות, אשר בית המשפט המחוזי לא נדרש אליהם. המבקשים מוסיפים וטוענים כי להכרעה בבקשתם חשיבות עקרונית נוכח היחסים המיוחדים ששוררים בין קבלן לרוכשי דירות, ופערי הכוחות המאפיינים את היחסים האמורים. לגופו של עניין, המבקשים מעלים שלל טענות המכוונות נגד פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות. המבקשים טוענים כי בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות נפלו טעויות רבות ובכלל זה טעויות חישוביות, טעויות בקביעת הממצאים העובדתיים וכן טעויות משפטיות ביישום דיני החוזים על המקרה דנן.

דיון והכרעה

11.לאחר שבחנתי את טענות המבקשים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה. כידוע, על בקשות ב"גלגול שלישי" שמקורן בתביעה שהוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות חלה אמת מידה מחמירה ביותר, שלפיה הבקשה תתקבל רק במידה שהיא מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות יתרה או אם "העוול זועק" ממנה

(ראו למשל: רע"א 8190/14 רוזנברג נ' בזק בינלאומי בע"מ , פסקה 29 (3.6.2015); רע"א 5204/15 פנחס נ' איל , פסקה 6 (6.10.2015)). לא השתכנעתי כי הבקשה דנן עומדת באמת מידה זו.

12.הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, לא כל שכן כזו שיש בה חשיבות יתרה. טענות המבקשים בעניין זה נטענו בכוללניות, ובעיקרו של דבר הן טענות "ערעוריות" באופיין המתמקדות בטעויות שנפלו לכאורה בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בקביעת ממצאים עובדתיים או ביישום הדין הרלוונטי על נסיבות המקרה. בכך אין מקום להתערב (ראו: רע"א 3311/15 זילברג נ' קניה טובה באינטרנט בע"מ , פסקה 8 (25.6.2015); רע"א 8197/16 טיבי נ' שווימר , פסקה 8 (13.11.2016)).

13.אשר על כן: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.