רע"א 8565/00 פנחס כהן נ. מדינת ישראל

בתאריך 9.10.00, בשעות הערב, התפרעו נערים במרכז המסחרי בנצרת עלית, ויידו אבנים לעבר חלונות ראווה של עסקים. אדם שראה את המתרחש ניסה לדבר על ליבם של המתפרעים לחדול ממעשיהם, ומשלא נענו החל לצלמם. בשלב זה הפנו הנערים את זעמם כלפי אותו אדם, היכו אותו בראשו ובחלקי גופו האחרים, ולא הרפו ממנו גם כשנס על נפשו.

לעורר יוחסה עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, והמדינה ביקשה לעוצרו עד תום ההליכים.

בית משפט השלום הורה על מעצרו של העורר, ותוצאה זו נשארה על כנה גם בעקבות דיון בבית משפט המחוזי, אשר מצא כי בעניינו של העורר נתקיימת עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-. בית המשפט היה ער להשקפתו של שירות המבחן, לפיה ניתן להפחית את מסוכנותו של העורר אם ישהה במעצר בית, אך הדבר היה מותנה באי-יצירתו של קשר בין העורר למעורבים האחרים בפרשה. דא-עקא, שזהותם של אלה אינה ידועה, הואיל וגם העורר נמנע מלחשוף את שמותיהם.

בא כוח העורר מלין על טיבן של הראיות העומדות נגד שולחו, ועיקר השגתו היא על כך שלא נערך מסדר זיהוי כחוק. על פי השקפתו, פגם זה הוא מהותי ומטיל בספק את טענת המשיבה כי יש בידיה ראיות מרשיעות. בא כח העורר הוסיף וטען, כי לאור האמור בתסקיר שירות המבחן, נכון היה לעשות שימוש בחלופה של מעצר בית, במיוחד לנוכח העובדה שמדובר באדם צעיר.

אכן, הזיהוי שנעשה על ידי החוקרים במהלך העימות בין העורר למתלונן, משקלו אינו רב, אך את הזיהוי הזה משלימות ראיות נוספות המצביעות על כך שהעורר נמנה על אלה שדלקו אחר המתלונן, ואף ניסה לבעוט בו.

מכאן דעתי שהיה בסיס לקביעתן של הערכאות שקדמו לי, כי בידי המשיבה תשתית של ראיות שדי בהן לשלב זה של ההליכים. באשר לעילת מעצר והשימוש בחלופה, גם בענין זה מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי, לפיה לוו מעשיו של העורר וחבריו באלימות חמורה כלפי המתלונן, שכל "חטאו" היה בכך שביקש למנוע את הנזק שגרמו המתפרעים. חרף זאת, נראה, שבית משפט השלום היה מוכן ללכת לקראת העורר ולהסתפק בחלופת מעצר, כהמלצתו של שירות המבחן, אך כאמור נקבע לכך סייג, היינו, מניעתו של קשר בין העורר לחבריו, אלא שהוא נמנע מלחשוף את שמותיהם, וממילא יש קושי לבצע את אותה הפרדה.

העולה מכל האמור הוא, שהתוצאה אליה הגיעו בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי היתה בלתי נמנעת, ומכאן החלטתי לדחות את הערר.