רע"א 8566/02 אבשלום ליובין נ. אהוד רוטמן

1.בין הצדדים, שהיו שותפים ובעלי מניות בשתי חברות חקלאיות נחתם הסכם בהקשר לפרישתו של המבקש מהחברות ובו סעיף בוררות, לפיו במקרה של מחלוקת הקשורה בהסכם ימונה בורר יחיד, עו"ד ש. ניסים, שיכריע בה.

2.ואכן, נתגלעו סכסוכים בעקבות אותו הסכם ובמסגרת התדיינות בין הצדדים בתביעה ובתביעה שכנגד בבית משפט השלום, החליט בית המשפט לעכב את ההליכים ולהעביר את העניין לבוררות בפני עו"ד ש' ניסים כמוסכם בהסכם.

הבורר שנתמנה, לא נטה לקבל עליו את הבוררות והוגשה על ידי המשיבים בקשה לבית המשפט המחוזי למינוי בורר חליף. המבקש התנגד לבקשה וטען, בין השאר, כי יש לדחות את הבקשה מחמת התיישנות ומחמת העדר עילת תביעה, ומשום שהבוררות הוסכמה רק בהקשר לבורר שנזכר בהסכם ולא לאחר ומשום נטישת הליכי הבוררות על ידי המשיבים. בית המשפט דן בכל הטענות אחת לאחת ודחה אותן והחליט למנות בורר חליף.

על כך בקשת רשות הערעור שלפנינו.

3.דין הבקשה להידחות, ולו משום שאין היא מעלה טענה שראוי לתת עליה רשות ערעור לפי המבחנים הנקוטים בידינו למתן רשות כזו (ראה: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123).

4.גם לגופו של עניין, קביעותיו ומסקנותיו של בית המשפט מקובלות עלי ולא מצאתי כי יצאה שגגה מתחת ידו של בית המשפט המחוזי, המצדיקה התערבות.

הבקשה נדחית ללא הזמנת תשובה, ולפיכך ללא צו להוצאות.