רע"א 8567/99 עופר שושן נ. מדינת ישראל

1.לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, בב"ש 1424/99, מיום 17.10.99, לפיה דחה בית המשפט, מפי הנשיא י' אברמוביץ', בעיון חוזר את בקשת העוררים לשחררם מן המעצר עד תום ההליכים.

2.לבית המשפט המחוזי בנצרת הוגש, ביום 11.8.98, כתב אישום מתוקן, בת.פ. 468/98, המייחס לשני העוררים עבירות של סחר בסם מסוכן (עבירות לפי סעיף 13 בצירוף סעיף 19א' לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג1973-); בעבירות החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי בלבד (עבירות לפי סעיף 7(א)(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים); ובעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (עבירות לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז1977-).

3.על פי כתב האישום, נפגשו העוררים עם אחרים בהולנד במרץ 1995 וקשרו קשר לייבוא סם מסוכן מסוג קוקאין מפרו. משהובא הסם להולנד, מכרו אותו העוררים בעזרתו של אחר וקיבלו נתח מן הרווחים. בנוסף, נטען, כי העוררים קשרו קשר עם אחרים, זמן מה לפני אוקטובר 1995, לייבוא סם מפרו. העורר סוסן נטל חלק בהטמנת הסם ושני העוררים עסקו, שוב, בהפצת הסם בהולנד ונטלו חלק מן הרווחים.

4.עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בנצרת, בב"ש 1662/98, בקשה לעצור את העוררים עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם. ביום 21.12.98 קיבל בית המשפט המחוזי, מפי סגן הנשיא א' אסא, את בקשת המדינה לעצור את העוררים עד לתום ההליכים. בית המשפט הביע חרדה מפני האפשרות שהנאשמים (והעוררים ביניהם) יהלכו חופשי, אם אכן חטאו בעבירות המנויות בכתב האישום, בשל חומרתן. בית המשפט קבע כי באי-כוחם של הנאשמים כולם לא סתרו את טענות התביעה כי קיים חשש לשיבוש הליכי חקירה ולהימלטות מפני אימת הדין. בנוסף ציין בית המשפט כי עדותו של עד המדינה אייזנברגר אינה מעלה על פניה חשד לחוסר מהימנות וכי התביעה מציגה ראיות נוספות לתמוך בה. בית המשפט התייחס נקודתית אל העוררים במילים הבאות:

לא אכביר מילים לגבי [העוררים] - שאף מעורבותם שלהם עולה מתוך עדותם של בני הזוג אייזנברגר ואינני רואה מקום לטענה כאילו רק ריגשי נקם של בני משפחת אייזנברגר הם שהניעו אותם להפליל [את העוררים]. כאמור, אין עדותם של בני הזוג אייזנברגר ניצבת כראיה יחידה בפני עצמה ויתר הראיות הנסיבתיות והדברים שנאמרו לעיל בעדויות אלה מחזקים את ההנחה כי גם כלפי [העוררים] קיים חומר ראייתי שאם יוכח יביא בסופו של דבר להרשעתם.

5.ביום 20.7.99 דחה בית המשפט המחוזי בנצרת, מפי סגן הנשיא א' אסא, את בקשתם של העוררים בב"ש 1002/99 לשנות את ההחלטה בדבר מעצרם עד תום ההליכים, בקשה אשר התבססה על טענה של כרסום בראיות התביעה, בהתחשב בעדויות שנשמעו עד אותו שלב במשפט. בית המשפט קבע כי אין באפשרותו להעריך את הראיות ואת מהימנות העדים, הערכה השמורה לשופט הדן בתיק.

6.ביום 17.10.99 דחה בית המשפט המחוזי בנצרת, מפי הנשיא י' אברמוביץ', בקשה בעיון חוזר לשחרור העוררים ממעצרם. נקבע כי עדותו של עד המדינה לא הביאה לכרסום בראיות התביעה. עוד נקבע כי גם טענתו של העד שושני במשפט זוטא, כי הודעתו - המתייחסת גם לעוררים - לא ניתנה ברצון חופשי, אינה מכרסמת בראיות התביעה בשלב זה של המשפט, מה גם שעל פני הדברים ספק אם יש בטענתו ממש, שכן הודעותיו הוקלטו. על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

7.בטיעונים לפניי חזר בא-כוח העוררים בהרחבה, בעל פה ובכתב, על הטיעונים שהעלה בבית משפט של מטה בעניין כרסום הראיות. הוא הדגיש את הסתירות השונות בחקירותיו של עד המדינה במהלך המשפט. כן ציין את העובדה כי השותף לעסקאות הסמים, משה שושני, טען במשפט זוטא, במהלך משפטו שלו, כי הודעתו לא ניתנה ברצון חופשי וכי לגופן של הודעותיו אין לסמוך עליהן.

8.באי-כוח המדינה פירטו בעל פה ובכתב את טיעוניהם במטרה להראות כי לא חל כרסום בראיות. הם פירטו בהרחבה את חומר הראיות המבסס את האשמה לכאורה של העוררים, תוך התייחסות לסתירות בעדותו של עד המדינה.

9.עיינתי עיון רב בטיעוניהם של בעלי הדין ובחומר הראיות שהונח לפניי והגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות. על רקע מכלול הראיות לכאורה העומדות לרשות התביעה - אשר שאלת מהימנותן תיבחן, בלאו הכי, על ידי בית המשפט של דיון - לא השתכנעתי כי הסתירות המצויות בעדותו של עד המדינה הן מהותיות עד כדי כרסום התשתית הראייתית לכאורה. גם שאלת מהימנותן של הודעות השותף בחקירתו במשטרה תתברר בבוא המועד.

אי לכך, הערר נדחה.