רע"א 8578/13 הלוי טוראן נ. יהושע דיאמנט עו"ד

1.

מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"א 48205-10-13 וע"א 51886-10-13, כב' השופטת י' שבח ) בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום שחייב אותה בתשלום כספי למשיב.

2.

המשיב תבע את המבקשת לפיצוים בגין הפרת הסכם לתשלום שכר טרחה עבור שירותים מקצועיים שהעניק לה ביחס לנכס מקרקעין שבבעלותה. בית משפט השלום בהרצליה (ת"א 9161-06-09, כב השופטת א' מני-גור ) מצא שאין לפסוק פיצוי ציפייה למשיב אך תחת זאת יש לפסוק לטובתו שכר טרחה ראוי. המבקשת חויבה בתשלום 534,306 ₪ בתוספת מע"מ, בהחזר אגרה ובהוצאות משפט. שני הצדדים ערערו על פסק הדין.

בקשתה של המבקשת לבית המשפט המחוזי לעיכוב ביצוע נדחתה מכוח הכלל לפיו לא יורה בית המשפט על עיכובו של פסק דין העוסק בחיוב כספי אלא במקרים חריגים, אשר המקרה של המבקשת אינו נמנה עליהם. נקבע כי המבקשת לא הניחה תשתית מתאימה אשר ממנה ניתן להסיק כי במידה ולא יעוכב פסק הדין, ייגרם לה נזק בלתי הפיך או כי לא תוכל להיפרע מהמשיב אם יתקבל ערעורה. צוין כי המבקשת אף לא טענה כי לא תוכל להיפרע מהמשיב ובכל מקרה היא לא צירפה תצהיר או אסמכתא אחרת כדי לתמוך בטענותיה העובדתיות. כל שנטען על ידה, כי ייגרם לה הפסד ממוני בשל מימוש הנכס לצורך תשלום פסק הדין.

3.

בבקשה שלפניי מדגישה המבקשת כי מרבית מהסכום (לדבריה כ-75%) שנפסק הועבר למשיב ובקשתה לעיכוב ביצוע נסובה רק על היתרה. המבקשת מדגישה כי בקשתה נסמכה בעיקר על טעות בפסק הדין אשר מהווה עילה בפני עצמה ומייתרת את הצורך בבחינת מאזן הנוחות. לטענתה, בית המשפט המחוזי לא ניכה היטל השבחה משווי הנכס שהיווה את הבסיס לחישוב שכר הטרחה. לאחר הניכוי, כך טוענת המבקשת, צריך לעמוד שכר הטרחה על 351,400 ₪.

להשלמת התמונה יצוין כי המבקשת הגישה לבית משפט השלום בקשה לתיקון פסק הדין. בקשה זו נדחתה (כב' השופטת א' מני-גור ) מהטעם שאין מדובר בתיקון שניתן לבצע מכוח סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. ככלל, לא יעוכב ביצוע פסק דין אלא במקרים חריגים בהם סיכויי ההצלחה בערעור ומאזן הנוחות נוטים לטובת המבקש. בין שני שיקולים אלה נוצר קשר גומלין. ככל שהאחד נוטה לטובת המבקש כך ניתן להקל בבחינת השיקול השני. כלל נוסף הנוגע למאזן הנוחות הוא כי כאשר מדובר בחיוב כספי בפסק הדין נטיית בית המשפט תהיה שלא לעכב את ביצועו (ראו למשל: ע"א 5025/13 פרט תעשיות מתכת בע"מ נ' דדון (11.8.2013)). בעניינה של המבקשת לא עלה בידה להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. אל בקשתה כאמור לא צורף תצהיר או אסמכתא שעשויים ללמד אחרת. לא הונחה גם תשתית עובדתית המלמדת כי המשיב לא יוכל לפרוע חובו במידה ויתקבל הערעור שהגישה המבקשת.

באשר לטענתה העיקרית של המבקשת, לפיה נפלה טעות בפסק הדין, נפסק על ידי בית המשפט השלום כאמור כי אין מדובר בטעות קולמוס או חישוב הנכנסת בגדר סעיף 81 לחוק בתי המשפט. בית משפט השלום אף ציין בהחלטתו כי "סבורני כי השיעור שנקבע ע"י מומחה התביעה כלל את ניכוי היטל ההשבחה, וכל שלא כלל יש להפנות למומחה שאלה בענין זה". אם כן, יתכן כי הסוגיה תזכה לבירור נוסף טרם הערעור. כך או כך, בניגוד להצגת המבקשת, אין לקבוע בעת הזאת כי עסקינן בטעות ברורה בפסק הדין המלמדת כי שגה בית המשפט כשחייב אותה להעביר את סכום הכסף האמור למשיב. מבלי לקבוע מסמרות בסוגיה, בבחינתה במסגרת הליך זה, קשה להצביע באופן חד משמעי על טעות שנפלה בפסק הדין, אף שלא ניתן מנגד לקבוע בצורה נחרצת כי ההיפך הוא הנכון. עיון בפסק דינו של בית משפט השלום מלמד כי החישוב התבסס גם על חוות דעתו של המומחה מטעם המבקשת עצמה. נדמה כי הסוגיה דורשת בחינה מעמיקה יותר של האופן בו בנסיבות המקרה צריך היה לחשב את שכר הטרחה.

לסיכום, בהתחשב בכך שפסק הדין יוצר חיוב כספי לא מצאתי כי יש די בטענת המבקשת כדי להביא לעיכוב ביצוע פסק הדין. לכך יש לצרף במסגרת מאזן הנוחות כי לא הוכח שמאזן זה נוטה לטובת המבקשת. אחרון, יוזכר כי בקשה זו מועלית במסגרת הדיונית של בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור.

5.

הבקשה נדחית. בהעדר בקשה לתגובה, אין צו להוצאות.