רע"א 8585/08 אורי פלץ נ. טובה פשדצקי

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (הנשיא בן דוד והשופטים מוניץ ואטרש) מיום 22.6.08 בע"א 1014/07, בו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (השופט צרפתי) מיום 19.11.06 בת"א 3819/04.

ב.

ביום 5.5.94 נכרתו הסכמי מכר, שבגדרם העביר המבקש למשיבים זכות חכירה בדירה ובמגרש סמוך בחלקה 20 גוש 13995 ביסוד המעלה. ביום 24.10.01, בגדרי הליך שיפוטי, ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין הצדדים, בו התחייבו המשיבים, כי בהתקיים תנאים מסויימים, יוכל המבקש יוכל לפדות את הזכויות בדירה

בכסף או במקרקעין חלופיים. ביום 6.5.04 הגישו המשיבים תביעה לבית משפט השלום, למתן צו לפינוי הדירה.

ג.

התביעה התקבלה. נקבע, כי בהסכמי המכר רכשו המשיבים את הזכויות בדירה, וכי חלף המועד הקבוע בהסכם הפשרה לפדיון הזכויות; וכי משכך, אין עומדות למבקש טענות כנגד המשיבים, ורשאים הם לפעול לפינויו מהמקרקעין. נדחתה טענת המבקש, כאילו הדירה נשוא המחלוקת נהרסה כבר בשנת 1987, וכי תחת תביעת הפינוי נדרשת תביעה לפירוק שיתוף.

ד.

ערעור המבקש לבית המשפט המחוזי נשען על שני אדנים: ראשית נטען, כי בית משפט השלום נעדר היה סמכות לדון בתביעה, הואיל ועניינה בעלות וחכירה במקרקעין. טענה זו נדחתה מן הנימוק שסמכות עניינית נקבעת על פי הסעד המבוקש, ובנדון דידן התבקש פינוי המקרקעין. שנית ועיקר, נטען, כי הסכם הפשרה מקים למבקש זכות לפדות את הדירה ללא הגבלת זמן. על כך השיב בית המשפט המחוזי, כי מן ההסכם עולה, כי זכות זו עומדת למבקש רק עד ליום 30.6.02; זאת, בין השאר, נוכח סעיף 8 להסכם הפשרה, לפיו חלה הגבלת הזמן האמורה על "הזכויות המפורטות בס' 2­5" – והסדר פדיון הדירה בכסף פורט בסעיף 5.

ה.

מכאן הבקשה הנוכחית, המפורטת ביותר. נטען, בין השאר , כי הצדדים הם שותפים במקרקעין, ומשום כך אין לפנות את המבקש שלא במסגרת תביעה לפירוק שיתוף. כן נטען, כי חלקיהם של הצדדים במקרקעין הם בלתי מסויימים, וכי התשריט המצורף לחוזה לא נערך כהלכה על ידי מודד, ולפיכך הוראת הפינוי אינה ישימה. כן נטען, כי כוונת הצדדים לא היתה לדירת המגורים של המבקש, אלא לדירה "היסטורית", שנהרסה לפני אותה עת. עוד חוזר המבקש על הטענות שהובאו בפני בתי המשפט הקודמים. משאלתו של המבקש היא כי יינתן לו לפדות את זכויותיו בדירה, וזאת לפי שוויה של הדירה ה"היסטורית".

ו.

לאחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשה. תחילה, חרף הלבוש שניסה בא כוח המבקש להעטות על הבקשה, היא תחומה במובהק לגדר המחלוקת בין הצדדים, ואינה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, שבגינה עשויה להישקל רשות ערעור "בגלגול שלישי" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). היו למבקש יומו הדיוני ויומו הערעורי, ואין מקום להתערבות ערעורית נוספת.

ז.

אף לגוף העניין לא מצאתי מקום לסטות מפסקי הדין של הערכאות הקודמות. בין השאר, עולה ברורות מהסכם המכר מיום 5.5.94 ומהסכם הפשרה מיום 24.10.01 כי המשיבים הם בעלי הזכויות בְּדירה, שעמדה בחלקה 20 בעת כריתת ההסכמים. על כן לא ירדתי לסוף הטענה, כאילו הסכם המכר מתיחס לדירה שלא היתה קיימת אותה שעה, וכאילו נוכח הסכם הפשרה, יש בידי המבקש לפדות את זכויותיו בדירה הקיימת תמורת שווייה של הדירה ה"היסטורית". הדברים אינם מתיישבים עם הגיונן של העסקאות.

ח.

כך גם באשר לטענה כי חלקם של המשיבים במקרקעין אינו מסויים (טענה אשר – מכל מקום כעולה מפסקי הדין – דומה כי נטענה לראשונה בהליך הנוכחי). מובן מן ההסכמים כי הועברו בהם למשיבים הזכויות בדירה כולה (למצער), ובהנחה שנותרו בידי המבקש זכויות בחלקה 20, ברי שאינן נוגעות לדירה. אף אין להניח שהמשיבים היו נאותים לאפשר למבקש לפדות בכסף את זכויותיו בדירה ללא הגבלת זמן, בין השאר הואיל ועיקרו של הסכם הפשרה היה בסיום הסכסוך וההתדיינות בין הצדדים.

ט.

כאמור, לא אוכל להיעתר לבקשה. צר היה לי לקרוא כי המבקש חולה, ואני מאחל לו רפואה שלמה.