פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8588/11
לפני:
כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור
המבקשת:
עמותת מועדון נווה דוד חולון כדורגל
נ ג ד
המשיבה:
עיריית חולון
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי תל אביב מיום 01.11.2011 בתיק א 21573-01-11 שניתנה על ידי כבוד השופט א'
זמיר
בשם המבקשת:
עו"ד ד' קירשנבוים
בשם המשיבה:
עו"ד צבי מורג
החלטה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט
א' זמיר ), במסגרתה חייב בית המשפט את המבקשת בהפקדת ערובה בסך של 100,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעת.
2.
כעולה מכתבי הטענות, המבקשת הינה עמותת ספורט רשומה (להלן: המבקשת או העמותה ), אשר קיבלה רשות להחזיק במגרש, הנמצא ברח' התנאים 15 בחולון, חלקה 242 בגוש 7124 (להלן: המגרש ) לצורך פעילות ספורטיבית למתן תושבי השכונה. המשיבה הינה רשות מקומית ובעלת זכויות החכירה במגרש מושא הבקשה (להלן: המשיבה או העירייה ).
3.
ביום 11.1.2010 נתן בית המשפט השלום בראשון לציון (השופט ש' מנהיים ) פסק-דין לטובת העירייה המורה על פינוי המגרש. ערעור לבית המשפט המחוזי בעניין נדחה.
4.
ביום 12.1.2011 הגישה העמותה תביעה כספית בסך של 3,490,000 ₪ שעניינה השבת עלויות הקמת המחוברים המצויים במגרש ממנו פונתה. במסגרת תביעה זו, הגישה העירייה בקשה לחיוב העמותה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות.
5.
ביום 1.11.2011 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת העירייה וקבע כי על העמותה להפקיד סך של 100,000 ₪ להבטחת הוצאותיה של העירייה. על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי.
6.
בית המשפט המחוזי ניתח את השיקולים השונים הנדונים במסגרת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה, הן לפי סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: סעיף 353א ) שעניינו חיוב חברה בערובה; הן לפי סעיף 159 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנה 519 ) שעניינה חיוב תובע יחיד בערובה. בית המשפט סומך את החלטתו על ת"א (מחוזי י-ם) 9016/07 היכל שלמה – המרכז למורשת היהדות בירושלים נ' בית הכנסת הגדול בירושלים , שם נקבע כי הגם שבחוק העמותות, התש"ם-1980 לא קיימת הוראה הדומה להוראת סעיף 353א, נראה כי השיקולים המצדיקים חזקה בדבר חיובו של תאגיד בהפקדת ערובה חלים במידה שווה גם על עמותה. עדיין קיים החשש שמא תאגיד חסר יכולת כספית יסתתר, בסיומו של ההליך, מאחורי גוף משפטי ערטילאי. בית המשפט המחוזי קבע כי יישום תקנה 519 מוביל למסקנה זהה.
7.
בבקשתה טוענת העמותה כי שגה בית המשפט קמא בהחלטתו. סעיף 353א לחוק החברות אינו חל במקרה דנן מאחר שהמבקשת איננה חברה בע"מ. לטענתה, המחוקק ביקש לאבחן לעניין חיוב בהפקדת ערובה בין חברה, עליה חלות הוראות סעיף 353א לחוק החברות, לבין עמותה לגביה חלות בענייננו הוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי.
8.
מנגד, בתשובתה לבקשה טוענת העירייה כי צדק בית משפט קמא כשהחיל את סעיף 353א גם על המבקשת, שהינה עמותה וחייב אותה בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות. לטענת העירייה, המחוקק לא ביקש לאבחן, בסעיף 353א לחוק החברות, לעניין הפקדת ערובה בין חברה לבין עמותה; אלא בין תאגיד לבין אדם פרטי. נוסף על כך, מצבה הכספי של העמותה קשה והיא טרם שילמה את חשבון ההוצאות שנפסקו לחובתה בהליכים השונים שהתנהלו בין הצדדים.
9.
אכן, אפשר ובמקרה מתאים יהיה מקום להכרעה בהרכב בשאלה אם יש מקום להחיל את העקרונות שנקבעו בסעיף 353א לחוק החברות או עקרונות דומים להם גם על עמותות (לניתוח השיקולים בעניין סעיף 353א לחוק החברות ראו בהרחבה רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים (טרם פורסם, ניתן ביום 11.2.2009)). יש לכאורה הגיון בטענה כי השיקולים צריכים להיות דומים. ואולם, המקרה שלפנינו איננו מקרה מתאים להעברת השאלה להכרעת הרכב. טעם הדבר נעוץ בסיכויי ההליך. בית משפט השלום שדן בתביעת הפינוי קבע, כי המבקשת לא הוכיחה השקעות, ואין להתנות את הפינוי בפיצוי על השקעות. פסק הדין אושר בערעור בבית המשפט המחוזי. איני באה לקבוע מסמרות בשאלה אם יש או אין בעניין זה מעשה בית דין. עניין זה נוגע לטענה מקדמית אחרת שהעלתה הנתבעת. אני מזכירה קביעות אלה לעניין סיכויי התביעה בגדרה הורה בית המשפט על הפקדת ערובה.
בית המשפט המחוזי קבע, בהחלטה מושא בקשת רשות הערעור כי לא ניתן לומר בשלב זה שמדובר על הליך שהוא בעל סיכויים "גבוהים במיוחד", ועוד העיר כי "סיכויי התביעה אינם ברורים". לכך אין לי אלא להסכים, ועל כן לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט.
10.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ז אב, תשע"ב (15.8.2012).
המשנָה לנשיא