רע"א 8590/17ד.י.דוידי השקעות ונדל"ן בע"מ נ. ירון חטב ו-14 אח'

1.

בקשת רשות ערעור על שלוש החלטותיו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט ש' פרידלנדר ) בת"א 58242-07-15 שניתנו ביום 27.9.2017, ביום 28.9.2017 וביום 9.10.2017, בגדרן נקבעו הסדרים הנוגעים לחקירת העדים והמומחים בתובענה.

לצד הבקשה דנן הגישו המבקשות בקשה לעיכוב ביצוע החלטותיו של בית המשפט המחוזי.

רקע והחלטות בית המשפט המחוזי

2.

המשיבים רכשו מגרשים במתחם "גבעת מגדל המים" באשקלון (להלן: המתחם ) מהמבקשת 1, ד.י.דוידי השקעות ונדל"ן בע"מ. בתביעה כספית שהוגשה לבית המשפט המחוזי טענו המשיבים כי מעשיה ומחדליה של המבקשת 1 גרמו לעיכובים במסירת החזקה במגרשים לידיהם. המבקשת 1 הגישה כתב הגנה, וכן שלחה הודעות צד ג' למבקשת 2, אפרידר חברה לשיכון ולפיתוח ישראל בע"מ, אשר מכרה למבקשת 1 את המגרשים הנדונים, ולמבקשת 3, החברה הכלכלית לאשקלון בע"מ, עמה התקשרה עיריית אשקלון בהסכם לביצוע עבודות פיתוח במתחם.

3.

ביום 5.4.2017 התקיים דיון מקדמי ראשון בתיק, ובסופו הורה בית המשפט המחוזי לצדדים להגיש רשימה ובה פירוט של העדים מטעמם. כן הורה בית המשפט כי המומחים מטעם הצדדים ישוחחו ביניהם לאחר הגשת חוות הדעת מטעמם ללא מעורבות הצדדים ובאי-כוחם ויגבשו מוסכמות ופלוגתות. לאחר מכן ובמידת הצורך, כך נקבע, המומחים ייחקרו וכל מומחה ישיב על שאלות שיציגו לו המומחה שכנגד, עורכי הדין ובית המשפט. בית המשפט המחוזי הבהיר כי כך יוכל להתרשם מדעות המומחים באופן אפקטיבי ויעיל, וציין כי דגם חקירה זה, הלקוח משיטת המשפט האוסטרלית (" Concurrent Expert Evidence ") חוסך זמן שיפוטי רב המוקדש לחקירות מומחים בשיטה המסורתית.

4.

ביום 27.9.2017 התקיים דיון מקדמי נוסף ובסופו הורה בית המשפט המחוזי לצדדים לערוך את החקירות הראשוניות של העדים במשרדיהם במתכונת דומה לגביית התצהירים הנהוגה בארצות-הברית (" Depositions "). בית המשפט ציין כי אין הצדקה לבזבוז זמן שיפוטי יקר על חקירות נגדיות עקרות, וכי לאחר עריכת החקירות הראשוניות, יוצגו לבית המשפט רק מקטעי החקירות שיימצאו כרלוונטיים לחשיפת נקודות מהותיות להליך. נקבע כי הצדדים יתאמו סמוך לאחר תום ההליכים המקדמיים מפגשים במשרדי עורכי הדין לצורך תשאול חזותי בעל-פה בהתאם לתקנה 110 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) ולסעיף 13 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות ). בית המשפט המחוזי אף הורה לצדדים לנסות ולהגיע להסדר דיוני בנוגע לאופן חקירת המומחים.

בהחלטה נוספת מיום 28.9.2017 קצב בית המשפט המחוזי את משכי זמן החקירות של עדי הצדדים.

5.

בהמשך לאמור, הגישו המבקשות הודעה ובה עמדו על זכותן לחקור את המומחים. משכך, בהחלטה מיום 9.10.2017 חזר בית המשפט המחוזי על קביעתו בדבר המתכונת ההדדית בה תערך חקירת המומחים בהתאם לדגם האוסטרלי. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי כל אחת מהמבקשות תפקיד 12,000 ש"ח, לא יאוחר מיום 10.11.2017 "להבטחת הוצאות [המשיבים] (ואולי גם אוצר המדינה) בגין השקעת הזמן היתירה בשלב ההוכחות (מלבד ההפקדות להבטחת שכר המומחים, כמובן), אם כך ייקבע בפסק הדין לאחר בחינת נחיצותן של החקירות".

הבקשה דנן

6.

הבקשה דנן נסבה על החלטותיו הנזכרות של בית המשפט המחוזי, והיא כוללת שלוש טענות עיקריות.

ראשית , נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שהורה על מתכונת חקירה ראשונית של העדים במשרדי עורכי הדין (להלן: מתכונת החקירה הראשונית ). לטענת המבקשות אין עיגון חוקי לגביית ראיות מעדים הנמצאים בישראל במתכונת שהציע בית המשפט המחוזי. בהיעדר עיגון חוקי, כך נטען, לא ברור כיצד יתנהל ההליך, כיצד יתבררו התנגדויות במהלך החקירה, ומה יהיה אופן סימון המוצגים. כן נטען, כי הבאת מקטעים מתוך החקירות הנגדיות והצגתן באמצעות תיעוד חזותי לא יאפשרו לבית המשפט להתרשם באופן ישיר מהעדים ולהעריך את מהימנותם. המבקשות הוסיפו כי חקירה במשרדי עורכי דין שאינה נערכת לפני שופט אינה מרתיעה מפני עדות שקר ואינה מהווה תחליף לחקירה המתקיימת בבית המשפט. עוד ציינו המבקשות כי גם שיקולים של יעילות ועקרון הפומביות והשקיפות של ההליך השיפוטי תומכים בעמדתן לפיה על החקירות להיערך במלואן בבית המשפט. לטענת המבקשות יש להורות על ביטול החלטתו של בית המשפט המחוזי בדבר מתכונת החקירה הראשונית, וכפועל יוצא מכך לבטל גם את ההחלטה מיום 28.9.2017 בה קצב בית המשפט המחוזי זמנים קצרים לעריכת החקירות על בסיס ההנחה שיוצגו לפניו רק מקטעים מתוך החקירות המלאות שייערכו מבעוד מועד.

7.

שנית , לטענת המבקשות, בית המשפט המחוזי שגה בכך שהורה להן להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשיבים. המבקשות טוענות כי אין מקור חוקי לחיוב נתבע בערובה להוצאות תובע, וכי מכל מקום אין להעניש את המבקשות על כך שביקשו לממש את זכותן היסודית לערוך חקירה נגדית בתביעה המתנהלת נגדן. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי לא נתבקש על-ידי אף אחד מהצדדים להורות על הפקדת ערובה ולא שמע את עמדת המבקשות בעניין זה, וגם מטעם זה יש להורות על ביטול ההחלטה.

8.

לבסוף טוענות המבקשות כי לא היה מקום להורות על חקירת המומחים על-פי הדגם האוסטרלי. נטען כי גם החלטה זו אינה מבוססת על מקור חוקי, כי היא פוגעת בזכותן הדיונית של המבקשות וכי היא אינה תואמת את שיטת המשפט האדברסרית הנהוגה בישראל. בנוסף לכך, המבקשות טוענות כי המומחים אינם מוסמכים מטעם בעלי הדין לערוך רשימת מוסכמות ופלוגתות ביניהם או לנהל חקירות בבית המשפט. נטען כי המומחים אינם עורכי-דין ולחלקם אין את המיומנות והניסיון הנדרשים לניהול ההליך המשפטי באופן אפקטיבי.

9.

ביום 6.11.2017 הוריתי למשיבים להגיש תשובות לבקשת רשות הערעור ולבקשת עיכוב הביצוע, וכן הוריתי על עיכוב ארעי של החלטות בית המשפט המחוזי עד להחלטה אחרת.

המשיבים הגישו תשובותיהם ביום 13.11.2017 וטענו כי דין הבקשות להידחות. נטען כי בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור, שכן כבר בדיון המקדמי הראשון מיום 5.4.2017 ולאחר שמיעת הצדדים, הבהיר בית המשפט המחוזי מה תהיה מתכונת ניהול התובענה, ובכלל זה הורה על חקירתם ההדדית של המומחים בהתאם לדגם האוסטרלי. המשיבים הוסיפו כי המבקשות מעוניינות לעכב את ההליכים המנוהלים נגדן, וכי החלטות בית המשפט המחוזי נועדו לייעל את הדיון ולמנוע בזבוז של זמן שיפוטי יקר. לטענת המשיבים, על ערכאת הערעור להימנע מלהתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע להחלטות העוסקות בניהול ההליך.

המשיבים מוסיפים כי יש לדחות את טענת המבקשות בדבר הפקדת הערבות אף בהתאם לסעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט ) הקובע כי לא תינתן רשות ערעור על החלטה בעניין הטלת הוצאות משפט. בהקשר זה נטען עוד כי תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי מסמיכה את בית המשפט לחייב בהוצאות בעל-דין שהאריך את הדיון שלא לצורך, ללא קשר עם תוצאות המשפט.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, ולאחר שנתתי לצדדים הזדמנות לטעון בעניין החלת תקנת 410 לתקנות סדר הדין האזרחי ושוכנעתי שלא ייפגעו זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם לתקנה זו, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש הערעור על פיה . אקדים את המאוחר ואציין כבר עתה כי דין הערעור להתקבל, כמפורט להלן.

11.

בפתח הדברים אעיר כי לא מצאתי ממש בטענת המשיבים לפיה יש לדחות את הבקשה על הסף נוכח האיחור בהגשתה. לטענת המשיבים, החלטתו של בית המשפט המחוזי ניתנה כבר ביום 5.4.2017, והמועד להגשת בקשת רשות ערעור עליה חלף זה מכבר. אין בידי לקבל טענה זו. בית המשפט המחוזי הורה לצדדים ביום 27.9.2017 להגיע להסכמות בדבר הצורך בחקירות המומחים ובדבר ההסדר הדיוני בנושא זה, ורק לאחר שהמבקשות עמדו על דרישתן לחקור את המומחים, ניתנה החלטה חדשה בה פורט ההסדר הדיוני שיחול על החקירה. ההחלטה החדשה ניתנה ביוזמת בית המשפט המחוזי, ולא כהחלטה בבקשה "לעיון חוזר", אשר כידוע עצם הגשתה אינה מאריכה באופן אוטומטי את מועד הגשת הערעור על ההחלטה המקורית (ראו: בש"א 4613/12

פלונית נ' בנק הפועלים בע"מ (20.6.2012) ; חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 162 (2012)) . אמנם ההסדר פורט גם בהחלטה קודמת, אך ההחלטה החדשה בעינה עומדת, והמבקשות לא איחרו את מועד הגשת בקשת רשות הערעור עליה.

12.

לגופם של דברים שוכנעתי כי יש לקבל את טענות המבקשות. אמנם כן, החלטותיו של בית המשפט המחוזי נועדו לייעל את ההליך המתנהל לפניו, למנוע בזבוז של זמן שיפוטי יקר ולמקד את הצדדים בראיות ובטענות הרלוונטיות לבירור המחלוקות העיקריות ביניהם. אין ספק כי מטרות אלה ראויות, וכי הכלים הדיוניים שהציע בית המשפט המחוזי למימושן, המבוססים בחלקם על הסדרים הנוהגים בשיטות משפט זרות, יצירתיים ומעוררי מחשבה. ואולם, לעת הזו כלים אלו לא אומצו בשיטתנו המשפטית, ונדמה כי החלטותיו של בית המשפט המחוזי ניתנו ללא מקור סמכות בחוק ובניגוד לכללי סדר הדין האזרחי ודיני הראיות בישראל.

13.

כך למשל, ההוראה לערוך את חקירות העדים במתכונת של חקירה ראשונית במשרדי עורכי הדין, כדוגמת

השיטה הנהוגה בארצות-הברית (" Depositions "), אינה עולה בקנה אחד עם תקנות 166-164 לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעות, בין היתר, כי בית המשפט יחליט בדבר קבילותן של שאלות המוצגות לעד וכי לאחר החקירה הראשית תתאפשר חקירה נגדית ולאחריה חקירה חוזרת. מתקנות אלה עולה כי במצב דברים רגיל חקירות העדים יתקיימו בבית המשפט במלואן. עוד יוער כי הוראות סעיף 13 לפקודת הראיות ותקנה 110 לתקנות סדר הדין האזרחי, עליהן נסמך בית המשפט המחוזי בהחלטתו, אינן רלוונטיות לענייננו באשר הן עוסקות בגביית עדות על-ידי שלוח מחוץ לשטחי מדינת ישראל וכן בצו להשיב לשאלות בשאלונים.

14.

בדומה, גם ההוראות הנוגעות לחקירת המומחים בהתאם לדגם האוסטרלי אינן עולות בקנה אחד עם הדין. אמנם, על-פי תקנה 143(6) לתקנות סדר הדין האזרחי בית המשפט רשאי לקבוע את דרכי הוכחת הטענות בתביעה המתנהלת לפניו, אך דרכים אלו אינן יכולות לעמוד בסתירה להסדרים חקיקתיים ספציפיים. הוראתו של בית המשפט המחוזי לפיה המומחים מטעם הצדדים ייפגשו ללא נוכחות באי-כוחם ויגבשו רשימת מוסכמות ופלוגתות, אינה תואמת את תקנה 138 לתקנות סדר הדין האזרחי, לפיה הצדדים רשאים להגיש בהסכמה רשימת פלוגתות לבית המשפט. המדובר בזכות המוקנית לבעלי הדין להסכים על ניסוח בכתב של הפלוגתות ביניהם ולהגישו לבית המשפט על-מנת שיכריע בהן, ולא בחובה המוטלת עליהם או שניתן לכפותה בהיעדר הסכמה לכך.

בנוסף לכך, גם ההחלטה לפיה המומחים יפנו שאלות האחד לשני במהלך החקירות הנגדיות אינה תואמת את סדרי הדין הנוהגים בישראל ונוגדת את האמור בסעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, הקובע כי רק עורך דין רשאי לייצג, לטעון ולבצע כל פעולה אחרת בשם בעל-דין בבית משפט (ראו: ע"א 22/71 רוט נ' פקיד השומה תל אביב 3 , פ"ד כה(2) 500 (1971)).

15.

לבסוף, לא מצאתי עיגון חוקי להחלטת בית המשפט המחוזי לפיה על המבקשות להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשיבים ואוצר המדינה אם ייקבע בפסק הדין כי החקירות עליהן התעקשו המבקשות היו מיותרות. ראשית, ההוראה על קביעת ערובה להבטחת הוצאות עתידיות, להבדיל מחיוב תשלום עבור הוצאות שהוצאו בפועל , אינה נכללת בגדר סעיף 1(8) לצו בתי המשפט כטענת המשיבים. שנית, אין ספק, ואיש מהצדדים אף לא חולק על כך, כי לבית המשפט סמכות לחייב בעל דין בתשלום הוצאות המשפט בתום הדיון בכל הליך וכי בקביעת שיעור ההוצאות בית המשפט רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון (ראו: תקנות 512-511 לתקנות סדר הדין האזרחי). עם זאת, סמכותו של בית המשפט להורות על הפקדת ערובה לתשלום הוצאות מנוסחת בתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי באופן מוגבל יותר: "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע ". נוסחה הברור של תקנה 519(א) אינו יכול לשמש בסיס להוראת בית המשפט המחוזי להורות לנתבעת ולצדדים השלישיים בהליך המתנהל לפניו להפקיד ערובה להבטחת הוצאות התובעים ואוצר המדינה (השוו: ע"א 31/54 פישר נ' סמוק ואח' , פ"ד ח 948 (1954); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 739-738 (מהדורה 11, 2013)).

16.

כאמור, החלטותיו של בית המשפט המחוזי מבטאות את שאיפתו המבורכת לנהל הליך יעיל וממוקד. עם זאת, בהעדר הסכמה, הן אינן עולות בקנה אחד עם סדרי הדין הישראליים הנוהגים, ומשכך אני מורה על ביטולן.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.

17.

סוף הדבר: הערעור מתקבל והחלטות בית המשפט המחוזי המורות על מתכונת החקירה הראשונית, על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבים, על גיבוש רשימת הפלוגתות על-ידי המומחים ללא נוכחות באי-כוח הצדדים ועל חקירתם ההדדית של המומחים – מבוטלות. נוכח האמור, בית המשפט המחוזי יבחן מחדש את זמני החקירה שקצב בהחלטתו מיום 28.9.2017.

המשיבים יישאו בהוצאות המבקשות בסך 3,000 ש"ח.