פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8600/20
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיבים:
1. מועצה אזורית גליל עליון
2. פלוני
3. עו"ד זיו יאיר
4. מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על
החלטתו של בית המשפט לנוער בבית המשפט המחוזי בנצרת מיום 9.11.2020 בענ"א
54486-09-20 שניתנה על ידי כבוד השופט ע' טאהא
בשם המבקשת:
עו"ד יוסי נקר
החלטה
1.
לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. המסכת העובדתית, על גרסאותיה השונות, פורטה היטב בפסקי הדין של הערכאות הקודמות; אגש היישר לעצם העניין. אכן, הכרעה בעניינים הללו, מעצם טבעה, היא קשה שבקשות. ההפרדה בין הורה לילדו – גם לפרק זמן מוגבל – קשה כקריעת ים-סוף; היא נוגדת את הטבע האנושי, וטומנת בחובה, פגיעה קשה הן בילד הן בהוריו. יחד עם זאת, לעיתים – כאשר 'כלו כל הקצין' (דנ"א 6041/02 פלונית נ' פלוני , פ"ד נח(6) 246, פסקה 8 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה (2004)) – אין מנוס מלהורות כך. בענייננו, משיגה המבקשת ב'גלגול שלישי' על פסק הדין של בית משפט השלום, בשבתו כבית משפט לנוער. כידוע, רשות ערעור ב'גלגול שלישי' תינתן מקום שבו מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר קיים חשש לעיוות דין שיש בו כדי להצדיק מתן רשות כאמור. אמת נכון הדבר, בעניינים רגישים במיוחד הנוגעים להוצאת ילד מבית גידולו הטבעי, פתח בית משפט זה פתח רחב יותר למתן רשות ערעור; אך גם פתח זה, אינו יכול שיתרחב כפתחו של אולם ( רע"א 4499/19 פלוני נ' פלונית , פסקה 12 (14.7.2019)). בית משפט השלום לנוער חש את כובד האחריות שעל כתפיו, ועשה את מלאכתו נאמנה. במסגרת ההליך שהתנהל לפניו, התקבלו החלטות שיפוטיות בהדרגה, מן הקל אל הכבד, תוך ניסוי ותעייה באשר לחלופות פוגעניות פחות. גם ההחלטה האחרונה, התקבלה בכובד ראש: ישיבות הוכחות נקבעו למכביר, התמונה נפרשה במלואה, ופסק הדין מפורט ומנומק כל צורכו. בית המשפט התרשם באופן בלתי-אמצעי מעדויות העדים השונים, וייחס להן משקל כראוי ונכון בעיניו, בהתאם ל'אותות האמת' שמצא בהן. משאלו הם פני הדברים, אין מקום להתערב בתשתית העובדתית שנפרשה; לבטח לא ב'גלגול שלישי'. הממצאים שעלו לפני בית משפט השלום – קשים ומדאיגים; אין צורך לחזור ולפרטן. על רקע האמור, ובשים לב לכך שהערעור ממוקד – רובו ככולו – בהשגה על ממצאי עובדה ומהימנות, לא מצאתי פגם בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות.
2.
בשולי הדברים, לא אוכל להימנע מלהביע את מורת רוחי מנוסחה של הבקשה. מוטב להתרכז בטיעון לגופו של עניין, ולא לגופו של אדם. טיעונים מסוג אד-הומינם, לרוב, גם לא משרתים את המטרה המבוקשת. כפי שכבר הוער לב"כ המבקשת בעבר, אין מקום להשתלחות כלפי גורמי המקצוע, גם לא כלפי אביו של הקטין (רע"א 5657/13 פלונית נ' המחלקה לשירותים חברתיים תל אביב , פסקה 15 (22.8.2013)).
3.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, א' בטבת התשפ"א (16.12.2020).
ש ו פ ט