רע"א 8602/00 משה אברג'יל נ. מדינת ישראל משרד התשתיות הלאומיות

המבקשים שכרו מרשות הפיתוח קרקע המצוייה בסמוך לצומת חולון-משמר-השבעה. המשיבים 1 ו2- (להלן: המשיבים) הגישו בקשה לתפיסת הקרקע מידי המבקשים ולפינוים מקרקע זו, לאחר שנשלחו למבקשים הודעות הפקעה בנוגע לקרקע, לצורך סלילת כביש תל-אביב-רמלה. הבקשה הוגשה מכוח צו הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) (כביש תל-אביב-רמלה), תשכ"ג1963-, המחיל את פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 (להלן: הפקודה), על הקרקע הנ"ל וקרקעות נוספות הסמוכות לה.

בית-משפט השלום בהרצליה (השופט צבי גורפינקל) אישר את בקשת המשיבים לאחר שקבע כממצא עובדתי, כי המבקשים מתגוררים בדירה בראשון-לציון, ואילו הקרקע משמשת אותם לניהול עסק לחלקי-חילוף לרכב מבלי שקיבלו את ההיתרים הדרושים לכך על-פי דין; כי גם דיירים מוגנים אינם זכאים לדיור חלופי עקב הפקעה מכוח הפקודה; וכי הוכח שצווי-ההפקעה הוצאו כדין. על-כן הוציא בית-משפט השלום צו לסילוק-ידם של המבקשים מהקרקע.

כנגד פסק-דין זה ערערו המבקשים בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, וכן הגישו בקשה לעיכוב ביצוע הפינוי. בבקשה זו טענו, כי הם דיירים מוגנים במבנה המצוי על הקרקע וכי אין להם דירה או נכסים אחרים מלבד מבנה זה, ועל-כן יש להתנות את ביצוע ההפקעה בפועל במתן דיור חלופי, או בקביעת פיצויים אשר יאפשרו להם למצוא לעצמם דיור חלופי. המשיבים התנגדו לבקשה, וחזרו על טענותיהם בפני בית-משפט השלום.

בית-המשפט המחוזי (השופט אשר גרוניס) קיבל את בקשת המבקשים בחלקה וקבע, כי כתנאי לביצוע ההפקעה על המשיבים לשלם למבקשים סכום של 60,000 ש"ח, שהם שכר-דירה חודשי בסך 600 דולר ארה"ב לחודש למשך שנתיים.

מכאן בקשת הרשות לערער שבפניי, בגידרה חזרו המבקשים על טענותיהם בפני בית-המשפט המחוזי והדגישו, כי הסיכויים שההליכים המשפטיים בנוגע לזכותם לפיצוי בגין ההפקעה יסתיימו בתוך שנתיים הם זעומים, ועל-כן יש לחייב את המשיבים לשלם להם את הסכום שנקבע כשכר-דירה למשך כל תקופת ההליכים המשפטיים.

לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי.

בית-משפט השלום קבע כממצא עובדתי, כי המבקשים אינם מתגוררים בקרקע, אלא לכל-היותר משתמשים בה לניהול עסק ללא רישיון מתאים. בנסיבות אלה, לא קמה למבקשים זכות לפיצוי זמני, עד שתוכרע זכותם לפיצוי בגין ההפקעה. עם-זאת חייב בית-המשפט המחוזי את המשיבים לשלם למבקשים סכום שיש בו כדי לאפשר להם לשכור דירה למשך שנתיים. לאור ממצאיו העובדתיים של בית-משפט השלום ניכר, כי החלטה זו ניתנה לפנים משורת-הדין. על-כן, לא מצאתי מקום לפסוק למבקשים סכום גבוה יותר.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.