רע"א 8602/04 תלמי אליהו (קראוזה) אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ. תקוותי אפרי

1.אפרים ואהובה תקוותי – שהם המשיבים – היו חברים במושב תלמי אליהו (קראוזה), אגודה חקלאית שיתופית בע"מ – היא המבקשת – עד שנת 1997. ביום 1.5.95 הגישה המבקשת למשקם דרישת חוב נגד המשיבים, על פי יתרת חובם כפי שהיתה ביום 31.12.87. המשיבים השיגו על דרישת החוב וביום 25.12.00 ניתן נגדם פסק משקם חלקי שנעתר לדרישתה של המבקשת. ביום 12.2.01 עתרו המשיבים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בבקשה לבטל את פסק המשקם. בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 15.8.02, דחה את בקשתם. בינתיים נמשכו הליכי הסדר החובות של המבקשת. ובגדרו החל להתגבש הסדר כולל לגבי חובותיה של המבקשת, שכלל גם הסדר פרטני לכל חבר במבקשת. במסגרת אותם הליכים שלח נציג המבקשת אל המשיבים ביום 31.3.03 חוזה שלפיו יחול עליהם ההסדר הפרטני ויועמד חובם על סך של 80,000 ש"ח. המשיבים ביקשו להיכלל בהסדר. ביום 17.6.03 אושר ההסדר בפסק משקם, אולם המשקם החליט שההסדר לא יחול על המשיבים. המשיבים עתרו אל המשקם בבקשה להחיל עליהם את ההסדר ולתקן את פסק המשקם הראשון מיום 25.12.00. המשקם דחה את בקשתם, בהחלטותיו מיום 9.9.03, מיום 21.9.03 ומיום 2.12.03, מן הטעם שאינו מוסמך לשנות מפסק המשקם מיום 25.12.00 וכי על המשיבים לעתור לבית המשפט בבקשות לבטלו. המשיבים עתרו, אפוא, לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז), בפסק דינו מיום 8.8.04, תיקן את פסק המשקם מיום 25.12.00, אישר את השתתפותם של המשיבים בהסדר החובות והעמיד את חובם של המשיבים כאמור בחוזה, על סך 80,000 ש"ח. כמו כן חייב את המבקשת להשיב למשיבים את סכומי היתרה המגיעה להם.

המבקשת ביקשה להרשות לה לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. כמו כן בקשה לעכב את ביצועו של פסק הדין. המשיבים השיבו על הבקשה האחרונה תשובה מפורטת שכוחה יפה גם לענין הבקשה להרשות ערעור.

2.דין הבקשה להרשות ערעור להידחות.

המבקשים סומכים את בקשתם על שתי טענות עיקריות: הראשונה – כי היה על בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת הביטול שהגישו המשיבים בשל האיחור בהגשתה וכי שגה בחישוב המועדים להגשתה; השניה – כי לא נפלו בפסק המשקם ובהחלטותיו טעויות גלויות ולפיכך לא ניתן היה להחיל את ההסדר על חובם של המשיבים. אשר לטענה הראשונה דחה אותה בית המשפט אחרי ששוכנע על ידי הסברם של המשיבים לאיחור בהגשתה של בקשת הביטול. בכך אין מקום להתערב. אשר לטענה השניה קבע בית המשפט כי הטעות הגלויה בפסק המשקם היתה בכך שהמשקם סבר כי העובדה שהמשיבים לא היו חברי המבקשת בעת ההסדר מצדיקה את ההבדל בינם לבין החברים האחרים בכל הנוגע להסדר החובות. לדעת בית המשפט "ההבחנה בה דוגלת המשיבה, [המבקשת – י"ט] מלאכותית ופוגעת בעקרונות הקואופרציה והשוויון ואילו התוצאה המשווה בין המבקשים לבין חבריהם במשיבה, עולה בקנה אחד עם העקרונות הללו" גם בכך צדק בית המשפט.

3.הבקשה להרשות ערעור נדחית וממילא נדחית הבקשה לעיכוב הביצוע. המבקשת תישא בשכר טירחת עורך הדין של המשיבים בסך 20,000 ש"ח.