רע"א 8611/14 ד"ר גרגורי סוחמן נ. השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב

1.

מונחת בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בעש"א 2251-08-14 (מפי כב' השופט י' שינמן ). בית משפט קמא דחה את ערעורו של המבקש על החלטתו של כב' השופט (בדימוס) סטרשנוב, שקבע כי יש להתלות את רישיונו הרפואי לתקופה של שלוש שנים. במסגרת דחיית הערעור הוטלו על המבקש הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 9,000 ₪. בקשתו לעיון חוזר נדחתה. על החיוב בהוצאות שכר הטרחה קמה בקשה זו, ועל כך בלבד.

טענתו המרכזית של המבקש הינה כי עסקינן בהליך שהינו "יצור כלאיים שבין ערעור פלילי לעתירה מנהלית ומכל מקום אין מדובר בשום אופן בערעור אזרחי". לפיכך, אין לבית משפט קמא סמכות להשית עליו הוצאות.

2.

אכן, קבעתי בעבר כי "ההליך המתנהל לפני הוועדה בעל מאפיינים המשותפים להליך פלילי" (בג"ץ 3233/12 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה

(28.04.2013)). ברם, אין בכך כדי לסתור את העובדה כי מדובר בהליך הכורך גם מאפיינים מנהליים ואזרחיים. בל נשכח כי מדובר בהאצלת סמכות של שר הבריאות, בהתאם לסעיף 41 לפקודה. בנסיבות אלו אין לקבוע כי אמות המידה המצמצמות של המשפט הפלילי בעניין פסיקת הוצאות יחולו במקרה דנן. קביעה זו מובילה למסקנה לפיה לא חרג בית משפט קמא מסמכותו בהחלטתו להשיא הוצאות על המבקש. לכך יש להוסיף כי עסקינן בהוצאות בשיעור נמוך יחסית, ונימוק זה מצטרף לנאמר לעיל.

שאלה אחרת שעולה בהקשר זה הינה באיזה אופן יש להפעיל את שיקול הדעת בהשתת הוצאות במקרים דומים בעתיד. נדמה כי המסקנה המתבקשת הינה כי יש לנהוג בזהירות. אולם בעניין דנן, אינני סבור כי הבקשה מצדיקה רשות ערעור, על נסיבותיה. זאת גם אם ניתן היה להגיע לתוצאה אחרת בדבר החלטת ההוצאות ושיעורן.

3.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ובשל העובדה שהמדינה לא הגיבה לבקשה כפי שנתבקשה לעשות, אין צו להוצאות.