רע"א 8612/08 נכסי וין דור 1980בע"מ בפירוק מרצון נ. עיריית תל אביב

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט בתל-אביב-יפו (השופט י' זפט, סגן-נשיא)

מיום 8.9.2008, לפיה קיבל בית המשפט את בקשת המשיבה לסלק על הסף, בשל חוסר סמכות עניינית, תובענה שהגישה המבקשת בדרך של המרצת פתיחה (ה"פ (ת"א) 501/08), והורה על העברתה כעתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים, תוך חיוב המבקשת בהוצאות משפט.

1.

המבקשת, בעלים רשום של בניין בשדרות רוטשילד 135 בתל-אביב (חלקה 149 בגוש 7085), הגישה המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בה ביקשה להצהיר כי פירושו הנכון של סעיף "שימוש למגורים" בתכנית מתאר מפורטת 2331, כולל שימוש למשרדים ביחידות שונות בבניין. פרשנות זו נוגדת את פרשנות המשיבה. המשיבה מצדה עתרה לסילוק התובענה על הסף בטענה שהסמכות העניינית הייחודית לדון בה נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים. בהחלטתו מיום 8.9.2008 קיבל, כאמור, בית המשפט המחוזי את עמדת המשיבה בקובעו כי הסמכות העניינית לדון בתובענה נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים, על פי סעיף 10 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מנהליים ). בהתאם, הורה על העברת ההליך לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב ועוד הורה כי על המבקשת להגיש בתוך עשרה ימים כתב עתירה העונה לדרישות הקבועות בתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. וכן כי עליה להסדיר את נושא האגרה, אחרת תימחק התובענה.

מכאן הבקשה דנן אשר הועברה לטיפולי ביום 30.3.2009 .

2.

המבקשת מציינת בסעיף 14 לבקשתה כי הגישה עתירה מנהלית בהתאם להחלטת בית המשפט קמא (שהדיון בה הוקפא בעת הזו). למרות זאת, מבקשת היא להשיג על אותה החלטה וטוענת כי שגה בית המשפט בקובעו שלא ניתן לעתור בהמרצת פתיחה בפני בית המשפט המחוזי לסעד שעניינו פירוש הוראותיה של תכנית מתאר. לטענתה, ככל שאין מדובר בתקיפת חוקיותה או תוקפה של התכנית אין לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות לדון בעניין ולמצער, יש לבית המשפט המחוזי סמכות מקבילה לזו הנתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים לדון בפרשנותן של תכניות מתאר.

דין הבקשה להידחות.

צדק בית המשפט קמא בקובעו כי פרשנות סעיף בתכנית מתאר הינה חלק מ"עניני תכנון ובניה לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965...", אשר הסמכות הייחודית לדון בהם נמסרה לבתי משפט לעניינים מנהליים, על פי סעיף 10 לתוספת הראשונה של חוק בתי משפט לעניינים מנהליים. עמד על כך בית משפט זה בע"א 8797/99 חנן אנדרמן ו-12 אח' נ' ועדת הערר המחוזית , פ"ד נו(2), 466 ,עמ' 474-475 (2001)) בקובעו: "בית משפט מינהלי בוחן את חוקיותה של תכנית בנין עיר. בדומה, מכריע הוא, כמעשה שבשגרה, בשאלת פרשנותה". אכן, משהועברה הסמכות לדון בענייני תכנון ובנייה אל בית המשפט לעניינים מנהליים, (למעט אותם עניינים שהחוק הוציאם במפורש מגדר סמכותו - עבירות ועונשין לפי פרק י' של חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, החלטות שעניין תוכניות מתאר ארצית או מחוזית והחלטות שר הפנים), יש לראותו, מטבע הדברים, כערכאה המוסמכת לדון ולהכריע בעניינים הנוגעים לפרשנותן של תוכניות שבהן הוסמך לדון (ראה גם: עע"ם 2834/05 חנה לדרר נ' שיכון עובדים בע"מ (לא פורסם, 24.6.2008)). קביעה זו מתיישבת עם תכליתו של חוק בתי משפט מנהליים המכוון לרכז את השיפוט בעניינים מנהליים -

ובהם ענייני תכנון ובניה - בבתי המשפט אלה. לעומת זאת, עמדת המבקשת כאילו יש להפריד בין הסמכות הנתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים לבחון את חוקיות הליך אישורה של תכנית מתאר ובין הסמכות לפרשה (הנתונה, לגישתה, לבית המשפט האזרחי), אינה תואמת את הוראת סעיף 10 לתוספת הראשונה ואת תכליתה כפי שנתפרשו בפסיקתנו.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תגובת המשיבה לבקשה תישא המבקשת בהוצאות לאוצר המדינה בסך 3500 ₪.