רע"א 8618/09 תומר גבאי נ. קצין התגמולים

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים מ' רביד, א' אפעל-גבאי ור' שטרנברג-אליעז בע"א 3181/09) מיום 6.9.2009, לפיו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה לערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט – 1959 (להלן: החוק) בע"נ 31/05 מיום 2.2.2009.

1.

המבקש גויס לצה"ל בפברואר 1995 בפרופיל 82. הוא שובץ ביחידת שיפוץ גנרטורים וספקי כח ושירת בה עד שחרורו מצה"ל ביום 10.2.1998. המבקש עסק בשיוף גנרטורים ובצביעתם. במהלך שירותו נחשף המבקש לחומרים מסוכנים מבלי שניתנו לו אמצעי מיגון. בתחילת שנת 1996 החל המבקש לסבול מחולשה בגפיים התחתונות, ירידה בכח הגברא והעדר שליטה על סוגרים. הוא אושפז בשנה זו למשך כשבוע בבית חולים ובסיכום המחלה מיום 8.8.1996 נאמר כי מדובר כנראה במחלה נוירולוגית בשל מיאלופתיה (פגיעה מעמוד השדרה) ממקור לא ידוע. ההחמרה המתמדת במצבו הרפואי נעצרה מספר חודשים לאחר שחרורו מצה"ל. בתום השירות הגיש המבקש תביעה למשיב במסגרתה ביקש להכיר בו כנכה. המשיב דחה את התביעה לאור שתי חוות דעת של פרופ' מנחם שדה אליו הופנה המבקש. בעקבות חוות דעת של מומחה מטעמו, ד"ר אנטולי פינס, לפיה קיים קשר סיבתי בין התופעות מהן סובל המבקש לבין תנאי שירותו ביחידת השיפוץ, חודש הדיון בתביעתו, אך המשיב דחה בשנית את התביעה. המבקש הגיש ערעור לוועדה לערעורים. המשיב הודיע כי ביטל את החלטתו וכי ישקול עמדתו מחדש לאחר קבלת חוות דעת תעסוקתית. לאחר שנתקבלה חוות דעת זו ונערכה בדיקה נוספת של תביעת מבקש החליט המשיב לדחות שוב את תביעתו. הוועדה חקרה את המומחים על חוות דעתם והם אף השיבו לשאלות חברי הוועדה. הוועדה החליטה כי לא עלה בידי המבקש להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין התופעות הקליניות מהן הוא סובל לבין תנאי שירותו.

2.

המבקש הגיש ערעור על החלטת וועדת הערעורים לבית המשפט המחוזי. טענותיו כנגד התנהלות הוועדה נדחו וכן הטענה בדבר נזק ראייתי שנגרם לו. לגופן של טענות קבע בית

המשפט כי גם לשיטת המומחים מטעם המבקש, אין מקורן של התופעות מהן הוא סובל בחשיפה לעופרת ולממיסים אורגניים, כפי שטענו בתחילה במסגרת חוות דעתם. אף לא נטען בחוות הדעת כי החשיפה לחומרים מסוכנים היא שגרמה לתסמונת שממנה סובל המבקש וכי התופעות מהן הוא סובל עקב חשיפה זו מוכרות בספרות הרפואית. בית המשפט הוסיף כי לאור התשתית הרפואית שהונחה לפני הוועדה, התסמונת ממנה סובל המבקש אינה תואמת תופעות של הרעלה טוקסית. גם העובדה שהחל לסבול מהתופעות הנזכרות כחצי שנה לאחר שהחל לעבוד ביחידת השיפוץ, היא קצרה מכדי לגרום להרעלה טוקסית ולתופעות שיש למבקש. לאור זאת, ובהעדר ראיה כי חיילים נוספים ששירתו עם המבקש באותם תנאים סבלו מאותה תסמונת, קבע בית המשפט כי המבקש לא הוכיח קשר סיבתי קונקרטי בין שירותו הצבאי לבין המחלה ולכן דחה את הערעור. בית המשפט העיר על התנאים המחפירים בהם עבדו המבקש וחיילים אחרים ביחידת השיפוץ והורה להעביר את פסק הדין לידי הפרקליטות הצבאית שתבחן האם גם כיום חשופים חיילים לחומרים רעילים העלולים לסכן את בריאותם.

מכאן הבקשה שלפניי.

3.

המבקש טוען כי לאור העדרם של אמצעי הגנה מינימאליים מפני החומרים הרעילים עמם בא במגע יומיומי במשך שעות רבות במהלך שירותו הצבאי, חלה במחלה נוירולוגית קשה הנובעת מפגיעה במערכת העצבים המרכזית בחוט השדרה והמתבטאת בעיקר באי שליטה על סוגרים. המחלה הופיעה לראשונה בתקופת שירותו הצבאי. ההחמרה במצבו הרפואי נעצרה מספר חודשים לאחר שחרורו ומאז הוא סובל מאותן תופעות. לטענתו, היה מקום לקבל את הטענה בדבר הנזק הראייתי שנגרם לו באי עריכת בדיקות ניטור סביבתי, אי עריכת בדיקות תקופתיות לחיילים והעדר רישום בנוגע לסוג החומרים אליהם נחשף המבקש והסכנות הנובעות מהם. לטענתו, הימצאותם עשוי היה לספק מידע חיוני לבירור האחריות והעדרם מעביר את נטל ההוכחה אל המשיב, אשר לא הורם על ידו. אין חולק כי המבקש סובל מתסמונת אשר מקורה לא הוברר. אף מועד הופעת המחלה אינו שנוי במחלוקת.

4.

המבקש מוסיף כי הודאת פרופ' שדה כי החומרים אליהם נחשף יכולים תיאורטית לגרום לפגיעה עצבית, כמוה כאסכולה רפואית, ולחלופין, שיקול כבד בקביעת קשר סיבתי עובדתי על פי השיטה האינדוקטיבית, בהתאם להלכת קרישוב . המבקש משיג על עדות הרופאה התעסוקתית אשר הכחישה כי החומרים להם היה חשוף עלולים לגרום לפגיעה בחוט השדרה. המבקש טוען גם כי המומחים מטעמו לא חזרו בהם מחוות דעתם ולדעתו היה מקום להתחשב בנזק הראייתי ובאי זיהוי מחלתו הספציפית. המבקש טוען גם כי עובדת קיום תנאי עבודה כה לקויים מהווה כשלעצמה נסיבה חזקה מאוד המעידה על קיומו של קשר סיבתי למחלת המבקש, כאשר נשללה כל סיבה אחרת למחלתו. המבקש טוען עוד כי לא היה מקום להשליך מחוסר ראיות לתחלואה דומה אצל חיילים אחרים ביחידה על העדר קשר סיבתי. לדעת המבקש היה מקום להטיל עליו נטל הוכחה מקל נוכח אי אבחון מחלה ספציפית ממנה הוא סובל ולאור העובדה שמדובר בהרעלה. לסיכום מבקש הוא לקבוע כי מחלתו נגרמה תוך כדי ועקב שירותו הצבאי וכי הוא זכאי להכרה כנכה צה"ל ולתגמולים.

5.

המשיב טוען כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. עוד היא מדגישה כי הערעור על החלטת וועדת הערעורים מוגבל לשאלה משפטית בלבד. מקל וחומר הדבר אמור לגבי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת וועדת הערעורים. במקרה דנן משיג המבקש על הקביעה לפיה לא מתקיים קשר סיבתי עובדתי בין השירות הצבאי לבין הפגימה הרפואית, אלא שקביעה זו הינה קביעה המושתת על הכרעה בממצאים עובדתיים רפואיים פרטניים, והכוללת, בין היתר, העדפת חוות דעת רפואית אחת על פני אחרת. קביעה זו נתונה בתחום סמכותה הייחודי של וועדת הערעורים.

5.

חרף האהדה למצבו של המבקש הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. לא מצאתי כי יש להרשות למבקש לערער על פסק הדין שכן הלכה היא כי הרשות לערער ניתנת רק במקרים שעולה בהם שאלה הנושאת בחובה שיקולים עקרוניים וכלליים, החורגים מן ההכרעה בסכסוך הספציפי שבין הצדדים המתדיינים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3), 123 (1982)). המבקש לא העלה בבקשתו שאלות משפטיות מעין אלה ולפיכך דין בקשתו להידחות. הלכה פסוקה היא כי כדי להכיר בתביעתו של חייל דורש החוק הוכחה כי נכותו נגרמה "עקב" השירות הצבאי. משמעותה של דרישה זו היא הוכחת קשר סיבתי בין

הופעת המחלה או החמרתה לבין השירות הצבאי. קשר סיבתי זה מוסק על

ידי בית - המשפט תוך התבססות על המידע הרפואי המוצג בפניו, אך גם תוך הפעלת שיקולים נוספים של מדיניות משפטית. במקרה דנן קבע בית המשפט כי לא הוכח קשר סיבתי קונקרטי בין הופעת המחלה (שמקורה לא הובהר) לבין השירות הצבאי וזאת חרף עיסוקו של המבקש בצבא ותנאי שירותו. אשר לטענת המבקש בנוגע לנזק ראייתי, חרף העדר הרישומים בנוגע לריכוזי החומרים בסביבת העבודה בה עבד המבקש במהלך שירותו הצבאי, לא נטען על ידי המומחים מטעם הצדדים כי לא ניתן להגיע למסקנות בדבר הקשר הסיבתי הקיים או שאינו קיים בין התסמונת ממנה סובל המבקש לבין תנאי השירות. בנסיבות אלו יש לדחות את טענת המבקש בדבר נזק ראייתי שנגרם לו. אכן, אין חולק בדבר ליקויים בתנאי עבודתו של המבקש בעת שירותו, אשר יש לקוות כי תוקנו מאז. ואולם, בהעדר, כאמור, הוכחה בדבר קשר סיבתי קונקרטי בין שירותו הצבאי לבין מחלת המבקש, כפי מסקנת בית המשפט המחוזי, אין בטענות שהעלה כדי להגיע לידי מסקנה אחרת. בנסיבות אלו דין הבקשה להידחות.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.