רע"א 8633/14 נג'אח אלדין מוחמד סלאח עודה נ. נג'ם אלדין מוחמד סלאח עודה

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ד"ר מ' רניאל ) ברע"א 43569-10-14 מיום 11.12.14, במסגרתה התקבלה בקשת רשות הערעור מטעם המשיבים, לאחר שבית משפט השלום (השופט א' כנעאן ) בהחלטה מיום 21.9.14, דחה את בקשתם לפי פקודת בזיון בית המשפט. לבקשה נתלוותה בקשה לעיכוב ביצוע של החלטת בית המשפט המחוזי עד להחלטה בבקשת המבקשים לקבלת רשות ערעור או עד להכרעה בערעור לגופו של עניין. הבקשה הוגשה ביום 17.12.14. הפרשה עניינה סכסוך בין יורשים בבית מגורים.

רקע והליכים

ב.

המבקש 1 הוא בעל זכויות בבניין מגורים בחיפה (חלקה 83, גוש 10755), יחד עם שמונת אחיו. תשעת האחים ירשו את זכויות המקרקעין בבניין כולו מאמם, אשר חילקה את הזכויות באופן שווה. בנו וכלתו של המבקש 1, הם המבקשים 3 ו-4, בנו דירה על גג הבניין, לטענתם בהסכמת כלל הדיירים באותה העת, אך ללא האישורים הנדרשים, ואף המשיכו את גרם המדרגות כך שיאפשר גישה נוחה לדירה. נטען כי גרם מדרגות זה נבנה במימונם של כלל דיירי הבניין – למעט המשיבים – אשר היו חפצים בו, שכן הקל את הגישה אל הגג. לטענת המבקשים, בניית גרם המדרגות כך שיגיע עד הגג, הובילה לחזרת המשיבים מהסכמתם לבניה, והם הגישו ביום 10.7.13 בקשה, במסגרת ת"א 20247-07-13, לבית משפט השלום, למתן צו מניעה אשר יאסור על דיספוזיציות והמשך בניה, ויורה על חסימת הפתח בחדר המדרגות. עוד באותו יום ניתן צו מניעה זמני אשר אסר על המבקשים לבצע עבודות בנייה בבניין או במקרקעין. חמישה ימים לאחר מכן, ביום 15.7.13, הגישו המבקשים בקשה לועדה המקומית בעיריית חיפה, לשם הכשרת תוספת הבניה מטעמם. ביום 14.7.13 נערך דיון בצו המניעה, בו הדגישו המשיבים כי אין להם התנגדות לדירה שנבנתה על גג הבניין, ועניינם בפתח שפערו המבקשים בגג הבניין. בית המשפט הורה למבקשים לסגור את הפתח שנעשה בגג בתוך 30 יום ועל חשבונם, וכן אסר עליהם לעשות שימוש בגרם המדרגות שבנו, למעט לשם סגירת הפתח כאמור. ביום 17.7.13 הגישו המשיבים כתב תביעה כנגד המבקשים, והסעדים המבוקשים על ידם הם הריסת המבנה שנבנה על גג הבניין, השבת המצב לקדמותו, ופיצוי כספי.

ג.

ביום 22.8.13 הגישו המשיבים בקשה דחופה לפי פקודת בזיון בית משפט, בה טענו כי המבקשים אינם מכבדים את צו בית המשפט; אינם פועלים לשם סגירת הפתח וממשיכים לעשות שימוש בגרם המדרגות. ביום 24.10.13 התקיים דיון בבקשה, ובעקבותיו החליט השופט לבקר במקום. לאחר הביקור וביום 27.10.13 ציין בית המשפט, כי צו המניעה שהוצא במקור אינו תואם את המצב בשטח, ונראה כי יש מקום להרחיבו כך שיכלול גם את הריסת המדרגות. בדיון ביום 3.11.13 טענו המבקשים, בין היתר, כי אם יש רצון להרחיב את הצו כך שיחול גם על המדרגות, יש להוסיף את שאר הדיירים בבניין כצדדים, הואיל והמדרגות נבנו על דעתם ובמימונם. בהחלטה מאותו היום נקבע כי אין מקום לצרף את שאר דיירי הבניין כצדדים, כיוון שעמדתם – תהא אשר תהא – אינה משנה את המצב, לפיו בניית המדרגות הצריכה את הסכמת כלל דיירי הבניין, ואין הסכמה כזו. עוד נקבע, כי יש להרחיב את צו המניעה כך שיחול גם על המדרגות.

ד.

בתגובה, פנו המבקשים לבית המשפט המחוזי בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, בטענה כי קיום הצו אינו אפשרי נוכח התנגדותם הפיסית של שאר דיירי הבניין. ביום 14.1.14 דחה בית המשפט המחוזי (השופטת י' קראי-גירון ) את הבקשה. ביום 15.1.14 הגישו שאר דיירי הבניין בקשה להצטרף כצד להליך, בקשתם נדחתה ביום 22.6.14, וערעור שהוגש על דחיה זו לבית המשפט המחוזי נמחק לבסוף ביום 2.10.14 בשל אי תשלום ערבון. ביום 20.1.14 הגישו המשיבים לבית משפט השלום בקשה נוספת לפי פקודת בזיון בית משפט, וזאת בשל הימנעות המבקשים מקיום צו בית המשפט באשר להריסת המדרגות וסגירת הפתח.

ה.

בית משפט השלום (השופט א' כנעאן ) דחה ביום 21.9.14 את בקשת המשיבים. בהחלטה צויין כי הואיל והמבקש 3 לא נחקר על תצהירו, לפיו דיירי הבניין מתנגדים לביצוע הצו ומונעים את יישומו, יש לקבל את דבריו כנכונים לעניין ההכרעה בבקשה. כן הוסיף כי נבצרות באשר לקיום הצו היא טענת הגנה ראויה המצדיקה הימנעות מהפעלת אמצעי כפיה. עוד ציין בית המשפט כי לכאורה השתנו הנסיבות, שכן נטען לפניו כי דיירי הבניין נתנו הסכמתם לבניית הדירה מכוח סעיף 71ב(א) לחוק המקרקעין, המאפשר בתנאים מסוימים הצמדה של רכוש משותף לדירה מסוימת שלא בהסכמת כלל בעלי הדירות בבניין. לכן, סבר בית המשפט כי ראוי שטענה זו תתברר בהליך העיקרי, וגם בשל כך אין מקום להפעיל את הסנקציות של בזיון בית המשפט עד לבירור.

ו.

על החלטה זו הגישו המשיבים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי (השופט ד"ר מ' רניאל ) דן בבקשה כבערעור, וביום 10.12.14 קיבל אותה. ראשית, בית המשפט המחוזי ציין כי שגה בית משפט השלום משקבע כי עמד בפניו תצהירו של המבקש 3, אשר הצביע על התנגדות הדיירים. המבקש 3 אמנם הגיש לבית המשפט תצהיר, אך זאת בבקשה הראשונה שהוגשה לפי פקודת בזיון בית המשפט ולא בבקשה הנוכחית, ובתצהירו זה לא הופיעה כל התייחסות להתנגדות הדיירים. בהתאם לזאת קבע בית המשפט המחוזי, כי לא עמדה לנגד בית משפט השלום ראיה כלשהי המצביעה על התנגדות הדיירים, ולכן שגה כאשר קבע כי נבצר מן המבקשים לקיים את הצו. עוד צויין כי את צוי בית המשפט יש לקיים, ואין להתיר אי אכיפה של צו שאינו מקוים. בית המשפט הוסיף כי כאשר צו מסוים נמצא כלא רלבנטי יש לבטלו, אך ככל שמותירים אותו על כנו יש לוודא אכיפתו. לפיכך, חייב בית המשפט את המבקשים בקיום הצוים עד ליום 17.12.14, שאם לא כן, ישא כל אחד מהם בקנס יומי של 1000 ₪ או יום אחד מאסר תמורתו, עד אשר יקוימו.

הבקשה

ז.

המבקשים טוענים כי יש להיעתר לבקשתם משיקולי צדק, הואיל והחלטת בית המשפט המחוזי גורמת לשיטתם לעיוות דין חמור כלפיהם. לטענתם, שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי בפני בית משפט השלום לא עמדו ראיות בדבר התנגדות הדיירים להריסת המדרגות, שכן עמדה בפניו בקשתם של הדיירים להצטרף כצד להליך, אשר נתמכה בתצהירים. התעלמות מאלה תוך התעקשות על תצהיר שיוגש במסגרת הליך הביזיון, היא, לטענת המבקשים, היצמדות עיוורת לפרוצדורה, תוך התעלמות מן האמת העובדתית הידועה – לפיה כל הדיירים, למעט המשיבים, מתנגדים להריסת המדרגות. עוד, ביקשו המבקשים להשיג על קביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי, ביניהן כי שאר הדיירים לא הגישו ערעור על ההחלטה שלא לצרפם כצד להליך, וכי אין זה נכון שנבצר מהמבקשים לקיים את הצו נוכח התנגדות הדיירים. לבסוף, טוענים המבקשים כי נבצרותם באשר לקיום הצו, נוכח התנגדות הדיירים, היא טענת הגנה בפני אכיפת הצו בדמות הטלת סנקציה לפי בזיון בית משפט. עוד טוענים הם כי הליך ביזיון בית משפט הינו הליך אכיפה קיצוני, ויש לבכר דרכים חלופיות; כך, למשל, לשיטתם בידי המשיבים לנקוט הליכי הוצאה לפועל ובכך לגבור על קשיי הביצוע שבהם נתקלים המבקשים.

הכרעה

ח.

עיינתי בבקשה וסבורני כי אין מקום להיעתר לה. כידוע רשות ערעור בגלגול שלישי ניתנת במקרים המעוררים שאלה עקרונית או משפטית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך, או כאשר דחיית הבקשה עלולה לגרום לעיוות דין. הבקשה שלפנינו אינה מעלה שאלה עקרונית או משפטית החורגת מעניינם של הצדדים לסכסוך, ואף אינה מתיימרת לכך. המבקשים עותרים להתערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק. ואולם, חוששני כי התערבותנו אינה נדרשת, שכן החלטת בית המשפט המחוזי אינה גורמת למבקשים עיוות דין. ראשית, נציין כי עסקינן בבניה בלתי חוקית אשר נעשתה ללא האישורים הנדרשים. כפי שציינתי בעבר לא אחת "לדעתי צריך להיות מוטבע ב'צופן הגנטי' של בתי משפט, כל בתי המשפט, יחס מסתייג ברור מבניה בלתי חוקית או חריגה" (רע"א 9374/09 רמת רזיאל כפר שיתופי של תנועת חירות בית"ר בע"מ נ' בן זקן (2010), פסקה ט'). המבקשים בנו באופן בלתי חוקי, וכעת לאחר שקיבלו צו שיפוטי המורה להם להרוס חלק מאותה בניה וקיום הצו אינו פשוט, עותרים הם כי בית המשפט יחרוג מהלכות ההתערבות בגלגול שלישי, וזאת משיקולי צדק. אין להלום בקשה מעין זו.

ט.

לגופו של עניין, המבקשים טוענים כי מעוניינים הם לקיים את צו בית המשפט, אך נבצר מהם לעשות כן בשל התנגדותם של שאר הדיירים, המתבטאת במניעה פיזית של ממש. לטענתם, שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי בפני בית משפט השלום לא עמדו ראיות המצביעות על התנגדות הדיירים, וזאת חרף תצהיריהם שהוגשו במסגרת בקשתם להצטרף כצד להליך. המבקשים טוענים כי התעלמות מן התצהירים הללו אך כיוון שצורפו כתמיכה לבקשה אחרת ולא הוגשו במסגרת הליך בזיון בית המשפט, היא הצמדות לפרוצדורה, תוך התעלמות מן האמת העובדתית. ואולם, מבלי להידרש לטענת המבקשים, לפיה על בית משפט להתחשב בעת מתן החלטותיו גם בתצהירים שהוגשו שלא במסגרת ההליך בו הוא מכריע, אציין כי אף אילו נקבע כי במקרה זה היה על בית המשפט לקבלם, לא היה בכך כדי לסייע למבקשים. עיינתי בתצהירים אשר הוגשו במסגרת הבקשה להצטרפות כצד להליך, ואף שאכן מצוינת שם "תקרית", שבמסגרתה מנעו הדיירים מן המבקשים להרוס את המדרגות, לא ניתן ללמוד משהוצהר שם, כי גם להבא, אם ינסו המבקשים שנית להרוס את גרם המדרגות, יתקלו באותה ההתנגדות. לבסוף, גם אילו הוכחה בפנינו הטענה, לפיה דיירי הבניין ימשיכו להביע את התנגדותם לקיום צו בית המשפט על ידי המשיבים, אין בהתנהלות פורעת חוק שכזו בכדי להצדיק שינוי בקביעה השיפוטית, ובידי המבקשים לפנות לגורמי אכיפת החוק אם ייתקלו בקשיים נוספים.

י.

איני נעתר איפוא לבקשת רשות הערעור, וממילא אף לא לבקשה בדבר עיכוב הביצוע.