פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"א 8635/00
בפני:
כבוד השופט א' מצא
המבקשים
:
1.
י.פ.ע.ם. שיווק והפצה בע"מ
2. מרדכי פרפרה
נגד
המשיבים
:
1.
ר.ד. (רפי דורון) אלקטרוניקה בע"מ
2. יצחק כדורי בע"מ
3. ר.ק. חלפי באר-שבע
בע"מ
4. עזרא יצחק
5. דיוק בע"מ
6. אבינועם גלעד
7. "החלק"
באר-שבע מימון בע"מ
8. אלכס וייסרמן
9. עמיר דורון, כונס נכסים
בקשת
רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 13.10.00 בבש"א 5513/99
שניתנה על-ידי כבוד השופטת ר' יפה-כץ
בשם
המבקשת 1: עו"ד ח' שימן (בא-כוח הכונס הרשמי)
המבקש
2: בעצמו
בשם
המשיבה 1: עו"ד א' ערב
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לבטל את פסק-דינה של רשמת בית המשפט שניתן לטובת המבקשים, בהיעדר הגנה, ביום 27.1.98.
2.בית המשפט קמא קבע, כי פסק הדין העניק למבקשים סעד אשר חרג מגבולות הסעד המבוקש בתובענה, וכן כי אין לזקוף לחובת המשיבה את האיחור בהגשת בקשתה לביטולו של הפסק, מאחר שלא הוכחה המצאתו כדין אליה. בקביעות אלה איני רואה מקום להתערב, ואין הן מצדיקות מתן רשות ערעור.
3.מהחלטת בית המשפט המחוזי משתמע כי המשיבה רשאית להצטרף לדיון בתובענה המתנהלת נגד הנתבעים האחרים שהגישו כתבי הגנה במועד, וזאת ללא כל התייחסות לסיבת אי הגשתו של כתב הגנה מטעמה. בדין טענו המבקשים, כי בבואו להחליט אם לבטל פסק-דין שניתן בהיעדר הגנה ולאפשר הגשת כתב הגנה באיחור, על בית המשפט לתת את דעתו לא רק לסיכויי ההגנה - כפי שעשה בית המשפט קמא בהחלטתו - אלא גם לשאלה אם נתן הנתבע הסבר סביר למחדלו להגיש כתב הגנה במועד; ראו: זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית בעריכת ש' לוין, 1995) 738, הערה 50. ההחלטה לבטל את פסק הדין בענייננו התבססה, אמנם, על פגם מהותי בתוכן הפסק; אך בהיעדר הסבר סביר לאי הגשת כתב ההגנה, היה לכאורה על בית המשפט המחוזי להחזיר את הדיון לרשמת למתן החלטה חדשה בבקשת הביטול, ולא לאפשר (ולוא במשתמע) הגשת כתב הגנה בשלב מאוחר זה. ואולם, מעיון בחומר שהוגש על-ידי המשיבה לבית המשפט המחוזי - ובמיוחד בתצהירו של בעל השליטה בה - עולה, כי למחדלה של המשיבה אכן ניתן הסבר סביר, הגם שבית המשפט לא התייחס לכך בהחלטתו. מכאן שגם בנקודה זו אין טעם לתת רשות ערעור.
4.קושי אחר בהחלטה, עליו הלינו המבקשים, נעוץ בקביעת בית המשפט שהוצאות הבקשה לביטול פסק הדין יחולו בהתאם לתוצאת פסק הדין שיינתן בתובענה. המבקשים טענו, כי בכך סטה בית המשפט מן הכלל, שכאשר הנתבע אחראי לאי הגשת כתב הגנה, יחוב הוא בהוצאות בקשתו לביטול פסק-דין שניתן נגדו, ללא קשר לתוצאתו הסופית של הדיון; ראו: זוסמן, שם, בעמ' 741.
טענה זו יש לדחות. הטעם העיקרי לביטול פסק הדין היה, כי פסק הדין ניתן בחוסר סמכות. עובדה זו אין לזקוף לחובת המשיבה. יתר על כן, בקשת המשיבה לביטול פסק הדין נדונה במאוחד עם בקשת המבקשים לחייב את המשיבה בהפקדת ערבון כתנאי לדיון בבקשתה; ובעוד שבקשת המשיבה התקבלה, נדחתה בקשת המבקשים. מטעמים אלה מוצדק היה להקל עם המשיבה בשאלת ההוצאות, והדרך בה בחר בית המשפט המחוזי לעשות זאת - הגם שהיא לא נומקה - איננה מצדיקה מתן רשות ערעור.
הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, החלטתי להימנע מעשיית צו להוצאות.
ניתנה היום י"ד באדר, התשס"ב
(26.2.02).
ש
ו פ ט