רע"א 8645/11 Samba LLC נ. סמבה תל אביב בע"מ

זו נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה.

4.

בית המשפט המחוזי נימק את החלטתו בכך שבנסיבות המקרה נוטה מאזן הנוחות בצורה משמעותית לטובת המשיבים. זאת, שכן המבקשות לא הראו כיצד המשך פעילות המסעדה בישראל יגרום נזקים לפעילותם בארצות הברית או להקמת סניף חדש של המסעדה בלונדון. כן נקבע, כי ככל שלמבקשות ייגרמו נזקים כלשהם, יהיה ניתן לכמת אותם לצורך פיצוי כספי. לעומת זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי מתן הצווים המבוקשים יגרום למשיבים נזקים משמעותיים. סבור אני כי בית המשפט המחוזי צדק בקביעתו זו. המבקשות אכן לא הראו כי המשך פעילות המסעדה, גם לאחר ביטול הסכם הרישיון, יגרום להן לנזקים משמעותיים. רשת המסעדות של המבקשות פועלת מחוץ לגבולות ישראל והמבקשות לא טענו כי בכוונתן לפתוח מסעדה בישראל. לפיכך, דומה כי יש לייחס לפגיעה אשר לטענת המבקשות תיגרם למוניטין שלהן בישראל משקל נמוך. במצב דברים זה, אין מקום ליתן למבקשות את הסעדים הזמניים שעניינם הפסקת הפעילות במסעדה הקיימת. זאת, גם בהתחשב בכך שבין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית ביחס לשאלת ההפרות השונות של הסכם הרישיון, אשר מן הראוי לבררה במסגרת ההליך העיקרי.

5.

יודגש, כי בעצם העובדה כי למשיבים ייגרמו נזקים כתוצאה ממתן הסעדים הזמניים המבוקשים אין כדי להכריע את הכף במקרה זה. באופן עקרוני, העובדה כי לצד אשר הפר לכאורה תנאי רישיון ייגרמו נזקים כתוצאה ממתן צו שימנע הפרה אינה מצדיקה, כשלעצמה, את אי מתן הסעדים המבוקשים. עוד יוער בהקשר זה, כי המשיבים טענו במסגרת תשובתם לבקשת רשות הערעור שהצווים המבוקשים על ידי המבקשות הם למעשה "צווי עשה". טענה זו אין לקבל. נכון הדבר, כי לוּ הייתה מתקבלת בקשת המבקשות היה על המשיבים לנקוט פעולות שונות כדי להימנע מהפרת זכותן של המבקשות בסימני המסחר. ואולם, בכך אין כדי להפוך את הצווים לצווי עשה. מדובר, בצווי מניעה זמניים האוסרים על שימוש בסימן מסחר. אילו הייתה מתקבלת טענת המשיבים לעניין זה, הרי שחלק נכבד מן הסעדים הזמניים בתביעות בגין הפרה של זכות בקניין רוחני היו מסווגים כ"צווי עשה". זאת, שכן בדרך כלל נדרש הצד המפר לבצע פעולות שונות כדי להפסיק את הפעילות המפרה. מכל מקום, לא מצאתי מקום להורות למשיבים להימנע מהמשך פעילות המסעדה במתכונתה הנוכחית.

6.

לצד זאת, סבור אני כי יש להיעתר לבקשת המבקשות ולהעניק להם סעד זמני הקשור לפיקוח על פעילות המסעדה. לפי הסכם הרישיון, התחייבה המשיבה לשלם למבקשות תמלוגים המבוססים על רווחי המסעדה. לצורך כך, נקבע בהסכם הרישיון כי למבקשות תהיה גישה למערכת החשבונאית הממוחשבת של המסעדה. בין הצדדים אין מחלוקת כי במועד זה המערכת החשבונאית הממוחשבת במסעדה אינה מופעלת בהתאם לדרישות ההסכם. סבורני כי בנסיבות שתוארו יש ליתן סעד זמני אשר יאפשר מעקב אחר הנתונים החשבונאיים של המסעדה. כאמור, במסגרת הבקשה לסעד זמני שהוגשה לבית המשפט המחוזי, עתרו המבקשות לקבלת סעד לפיו יישמרו כל המסמכים הנוגעים לפרסום, לשיווק, להפצה ולמכירה של המסעדה. יש להיעתר באופן חלקי לבקשה זו ולקבוע כי המשיבים יעבירו מדי חודש דיסקט מחשב שבו מתועדת הפעילות החשבונאית במסעדה לידי גורם שלישי, אשר יחזיק בחומר בנאמנות עבור הצדדים עד להכרעה בהליך העיקרי בעניין הזכות לקבל חשבונות. כמובן, כי מוטב אם יהא זה גורם מוסכם על שני הצדדים. לפיכך, בעלי הדין ימסרו הודעה משותפת, בתוך 10 ימים ממועד מתן פסק דין זה, בדבר גורם מוסכם לו יימסר החומר האמור. ככל שלא יעלה בידי בעלי הדין להגיע להסכמה כאמור, ימסרו הם תוך התקופה הנזכרת רשימה של מספר מועמדים, מתוכם ייבחר אחד על ידי בית המשפט. יצוין, כי בנסיבות העניין לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת המבקשים להחזיר את ההליך לבית משפט קמא לשם חקירה של המצהירים.

7.

סיכומם של דברים הוא כי הערעור נדחה, בכפוף לאמור בפיסקה

5 לעיל. יודגש, כי ההכרעה מתייחסת למצב הדברים הנוכחי בפעילות המסעדה. משמע, אין ללמוד מדחיית הערעור בעיקרו כי היה ויחול שינוי במצב הדברים, כי אז התוצאה תהא זהה בהכרח. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.