רע"א 8647/12 פלוני נ. קצין התגמולים

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ח' וינבאום וולצקי ) בע"ו 2356-02-12 מיום 29.6.2012, בו נדחה ערעור שהגיש המבקש על החלטת ועדת רפואית עליונה מיום 2.11.2011, בה נדחה ערעורו של המבקש להכרה בנכות נוספת בגין החמרה במצב ברכו.

תמצית הרקע העובדתי והליכים קודמים

1.

כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המבקש – יליד 1965 – הוכר כנכה בשיעור 19% בגין מספר פגימות בברך ימין. המבקש נפגע בברכו בשנת 1984 בעת שירות בחיל השיריון. נוכח ארתסקופיה רביעית שבוצעה בברכו ביוני 2010 פנה המבקש לוועדה הרפואית המחוזית על מנת שתכיר בנכות נוספת עקב החמרה במצבו. המבקש צירף חוות דעתו של פרופ' גדעון מן מיום 13.3.2011 לפיה יש להעמיד את שיעור נכותו על 28%. הוועדה הרפואית המחוזית דחתה את תביעתו של המבקש וקבעה כי ממצאי בדיקתה שונים מממצאיו של פרופ' מן. כנגד החלטתה של הועדה הרפואית המחוזית עתר המבקש לוועדה הרפואית העליונה שבהחלטתה מיום 2.11.2011 קבעה כי ממצאי בדיקתה דומים לממצאיו של פרופ' מן. הוועדה הרפואית העליונה הוסיפה כי היא מקבלת את המלצתו של פרופ' מן להוספת סעיף נכות נפרד בגין השינויים הניווניים אלא שהוועדה קבעה כי נכות זו כבר כלולה בנכות שהוכרה למבקש בגין כריתת הסהרון. הוועדה הוסיפה למבקש נכות בשיעור 1% בגין צלקות. כנגד החלטת הוועדה הרפואית העליונה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

2.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. באשר לטענת המבקש בגין "אי יציבות"; קבע בית המשפט המחוזי כי אף פרופ' מן לא סבר שמצבו של המבקש מתאים לסעיף 48(2)(ב) לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), התש"ל-1969 (להלן: מבחני הנכות ) במלואו. באשר לממצאיו של פרופ' מן לעניין "הגבלת התנועה"; קבע בית המשפט המחוזי כי דלדול שרירים יכול ללמד על שימוש מופחת בגפה אך הדבר יכול להיעשות לא בשל הגבלת תנועה אלא בשל בעיה אחרת בברך שבגינה כבר ניתנו אחוזי נכות. בנוסף לכך, קבע בית המשפט המחוזי כי השימוש בסעיף 35(1) למבחני הנכות נעשה על ידי פרופ' מן שלא בהתאמה לממצאיו. מכל הטעמים הנ"ל דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

3.

המבקש טוען כי יש להשיב את הדיון בעניינו לוועדה הרפואית העליונה נוכח העובדה כי החלטתה של הוועדה, שקיבלה את ממצאיו של פרופ' מן בניגוד לקביעותיה של הוועדה הרפואית המחוזית, אינה מנומקת ולמצער, ההנמקה שניתנה בה דלה ואינה מספקת.

דיון והכרעה

4.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיב.

5.

אף בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שדחה ערעור על החלטת ועדה רפואית עליונה נבחנת בהתאם לאמות המידה שהותוו בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) [ראו למשל: פסק הדין ברע"א 6604/12 פלוני נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 26.11.2012), פסקה 11]. לפי אמות מידה אלה על המבקש רשות ערעור ב"גלגול שלישי" להצביע על כך שבקשתו מעוררת שאלה משפטית עקרונית או ציבורית. אמות מידה אלה אינן מתקיימות בנסיבות המקרה, שכן טענות המבקש מתמקדות בעניינו הפרטני ובכך שבנסיבותיו הספציפיות לא עמדה הועדה הרפואית העליונה בחובת ההנמקה.

6.

בבחינת למעלה מן הצורך, דין הבקשה להידחות אף לגופה. עיון בהחלטת הוועדה הרפואית העליונה מצביע כי הוועדה עמדה בחובת ההנמקה, שכן הוועדה הדגישה כי על אף שממצאיו של פרופ' מן מקובלים עליה, הרי שנכותו הנוספת הנטענת של המבקש כבר כלולה בנכות שהוכרה. עצם העובדה כי המבקש אינו משלים עם קביעתה של הוועדה הרפואית העליונה והנמקתה אין משמעותה כי הוועדה לא נימקה די הצורך את החלטתה.

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות.