רע"א 8650/06 ברוך פסטרנק נ. שמואל ברח"ד,עו"ד

1.

המבקשים חתמו ביום 7.7.97 על הסכם קומבינציה עם המשיבה הפורמלית 1 (להלן: החברה ), לפיו התחייבו למכור לה 72% מזכויותיהם בחלקה וכן את מלוא זכויות הבניה, ובתמורה תיבנה החברה בנין מגורים של 18 דירות, מתוכן ינתנו למבקשים 5 דירות. המשיבים הפורמליים 2-5 ערבו לכל התחייבויות החברה (להלן: הערבים ). ביום 16.10.99 בוטלה עסקה זו בין הצדדים בהתאם להסכם ביטול שנחתם ביניהם. המבקשים הגישו תביעה בגין הפרת חוזה ונזקים שונים שנגרמו להם במהלך העסקה וביטולה כנגד המשיבים הפורמליים וכנגד המשיב, שהיה עורך דינם של החברה והערבים. טענותיהם של המבקשים כנגד המשיב היו כי רשם הערות אזהרה לטובת שלושה רוכשי דירות בטרם ביטול ההסכם, וזאת בניגוד לאמור בהסכם בין הצדדים. כן נטען שבהסכם הביטול הוסכם כי החברה תבטל את רישום הערות האזהרה, ולמרות זאת דאג המשיב לביטולן של שתי הערות אזהרה בלבד, כשעל המקרקעין נותרה הערת אזהרה לטובת המשיבה הפורמלית 6. המבקשים העריכו את נזקיהם ממחדלים אלו בסך של 670,000 ₪.

2.

בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט מ' רניאל) קיבל את תביעת המבקשים כנגד החברה והערבים באופן חלקי. התביעה כנגד המשיב נדחתה. בית המשפט בחן האם חב המשיב חובת זהירות כלפי המבקשים, וזאת על אף שלא היו לקוחותיו. בית המשפט סקר את פסיקת בית משפט זה וקבע כי אמנם נקבע שיכולה להיות חבות של עורך דין כלפי מי שאינם לקוחותיו, הן ברשלנות והן בגרם הפרת חוזה, אך באותו מקרה שהדבר נקבע היה הצד השני בלתי מיוצג, בעוד שבמקרה דנן היו המבקשים מיוצגים על ידי עורך דין לאורך כל שלבי העסקה. לפיכך בעניין דנן לא חל עיקרון ההסתמכות, שכן המבקשים לא הסתמכו על המשיב כי אם על בא כוחם.

המבקשים ערערו על קביעה זו לבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ג' גינת, ש' שטמר, ר' שפירא). בית המשפט דחה את הערעור על טעמיו ונימוקיו של בית משפט השלום.

3.

על כך הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור זו. לטענתם המחלוקת שנותרה בתיק הינה משפטית בעיקרה ומעלה את שאלת אחריותו של עורך דין של קבלן לנזקיהם של בעלי הקרקע, הגם שהיו מיוצגים על ידי עורך דין מטעמם. לטענתם, בית משפט השלום הסתמך בנתחו את הסוגיה על דעת המיעוט בע"א 2625/02 נחום נ' דורנבאום , פ"ד נח(3) 385 (2004), והתעלם מדעת הרוב של הנשיא ברק אשר השאירה את הסוגיה הפרטנית בצריך עיון וקבעה כי קיומה של חובת זהירות של עורך דין כלפי מי שאינם לקוחותיו תיבחן על-פי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.

המשיב בתגובתו לבקשה טוען כי הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית המצדיקה דיון בגלגול שלישי. לטעמם אין בעניין זה כל חידוש הלכה כי אם יישום הלכות קודמות על המקרה הפרטני. כן הם סבורים שפסק דינו של בית משפט השלום מבוסס על קביעות עובדתיות שאין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהן. לטענתם, ממילא קבע בית משפט השלום כי היתה למבקשים באמצעות בא-כוחם האפשרות למחוק את הערות האזהרה שנרשמו לטובת המשיבה הפורמלית 6 וזאת לאור ייפוי כוח בלתי חוזר שהופקד בידיו של עורך דינם.

4.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפסק דינו של בית משפט השלום נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. אמנם, לטעמי העלה בית משפט השלום סוגיה משפטית עקרונית המצדיקה דיון בגלגול שלישי שעניינה בהיקף האחריות שחב עורך הדין לצד שכנגד אף אם הלה מיוצג. אעיר אף כי ספק בעיני אם יש בידי לקבל את ניתוחו של בית משפט השלום. עם זאת, איני סבורה כי היה צריך כלל להידרש לסוגיה זו, ולפיכך אין מקום לדון בשאלה משפטית זו בנסיבות התיק דנן. הטענות שהועלו כנגד המשיב הן בגין נזקים שלטענת המבקשים נגרמו להם כתוצאה מרישום הערות אזהרה בניגוד להסכם ומאי מחיקת הערת האזהרה על ידי המשיב מכוח הסכם הביטול שנחתם. אלא שבית משפט השלום אשר קיבל את תביעת המבקשים כלפי המשיבים הפורמליים בראשי נזק אחרים, דחה את תביעתם ככל האמור בנזקים שנגרמו להם כתוצאה מנזקים הקשורים לרישומן של הערות האזהרה ולאי מחיקתה של הערת האזהרה שנרשמה לטובת המשיבה הפורמלית 6. בית המשפט קבע כי בידי בא כוחם של המבקשים היה מצוי ייפוי כוח בלתי חוזר שבאמצעותו יכולה היה למחוק בעצמו את הערת האזהרה לפי שיקול דעתו הבלעדי. משלא עשה זאת, לא מנעו המבקשים את נזקם ואין הם זכאים לפיצוי בגינו. משכך נקבע על ידי בית משפט קמא, אף אם היתה מתקבלת הטענה כי המשיב אחראי כלפי המבקשים, ואיני קובעת בשאלה זו דבר, היתה נדחית התביעה נגדו בשל אי מניעת הנזק על ידי המבקשים. לפיכך, אין כאמור מקום לדון בשאלת האחריות של המשיב כלפי המבקשים.

הבקשה, איפוא, נדחית. המבקשים ישאו בשכר טרחת עורך דין בסך של

5,000 ש"ח.