רע"א 8669/02 אלוש יוסף נ. משרד הביטחון-קצין התגמולים

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו (כבוד השופטת יהודית שטופמן) בשבתו כערכאת ערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה מיום 14/10/01 אשר הורה על החזרת עניינו של המבקש לדיון בפני הרכב אחר של הוועדה אך נמנע מפסיקת הוצאות למבקש.

2.המבקש נחבל כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה לו עת שירת בשירות חובה בשנת 1971. בגין פגיעתו זו הוכר כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשי"ט- 1959 ונקבעה לו נכות בשיעור משוקלל של 59% על פי החלטתה של הוועדה הרפואית מיום 15/8/99. ערעורו של המבקש בפני הוועדה הרפואית העליונה נדחה בהחלטתה מיום 15/4/00. משלא נחה דעתו של המבקש מקביעתה זו של הוועדה הרפואית העליונה, ערער בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ה' שטיין) (ע"א 2152/00), אשר קבע בפסק דינו מיום 30/4/01 כי יש להחזיר את הדיון בעניינו של המבקש לוועדה הרפואית העליונה שתקבע מהם הפרמטרים לפיהם נקבעה הנכות בברך שמאל ולתת את דעתה גם לכאבים מהם סובל המבקש ולסעיף הנכות המתאים לפגם בכתף. בית המשפט לא פסק למבקש הוצאות משפט.

על-פי הוראות פסק הדין, נבדק המבקש שנית על-ידי הוועדה הרפואית העליונה אשר קבעה בהחלטתה מיום 14/10/01 כי אין לשנות את שיעור הנכויות שנקבעו למבקש בברך שמאל וזרוע ימין וכי נראה כי בית המשפט לא הבין את קו המחשבה שלה הוועדה שהוסבר ונומק היטב בפרוטוקול.

3.משלא פעלה הוועדה הרפואית העליונה עפ"י פסק דינו של בית המשפט המחוזי פנה המערער בערעור נוסף לבית המשפט המחוזי תל אביב- יפו (כבוד השופטת יהודית שטופמן) (ע"א 3282/01) אשר ביקר בפסק דינו מיום 11/9/02 את החלטת הוועדה הרפואית העליונה וקבע כי כל אשר הוטל על הוועדה במסגרת פסק הדין הוא לתת את דעתה לסוגיות שהופנו אליה ע"י בית המשפט, והורה להחזיר את הדיון בעניינו של המבקש שוב לוועדה הרפואית העליונה, בהרכב אחר, אשר תתייחס לאמור בפסק הדין מיום 30/4/01. גם בדיון זה לא פסק בית המשפט הוצאות למבקש.

על החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא לפסוק למבקש הוצאות משפט נסבה בקשת רשות הערעור שבפני.

4.לטענת המבקש היה על בית המשפט לפסוק לו הוצאות משפט לאור עינוי הדין ממנו סובל, הפגיעה המתמשכת בזכויותיו, וחסרון כיסו, המבקש נבדק מספר רב של פעמים ע"י הוועדות הרפואיות השונות, ההליכים בעניינו התמשכו זמן רב וטרם באו אל קיצם כאשר המבקש נאלץ לשאת בעלויות של ייצוג משפטי לשם הגנה על זכויותיו. לטענת המבקש, בית המשפט המחוזי לא נענה לדרישותיו לפסוק לו הוצאות משפט מבלי שיפרט כל נימוק מדוע נמנע מלפסוק הוצאות משפט לטובת המבקש שזכה בדין.

לאחר שעיינתי בטענות המבקש באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. לא בנקל יתערב בית המשפט לערעורים בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה לעניין פסיקת הוצאות המשפט.

גם כאן אין זה המקרה בו ראוי לשנות מהחלטת בית המשפט קמא. המבקש טרם זכה בדינו עניינו הוחזר לועדה הרפואית לבדיקה מחודשת ובנסיבות המקרה לא נפל בהחלטה פגם המצדיק התערבות. אשר על כן, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.