פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 8686/20
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
רזיאל מלכה
נ ג ד
המשיבה:
אזורים,
חברת שיכון ופיתוח ניהול נכסי משב"ש בע"מ
בקשת רשות לערער על
פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגנית הנשיא ג' כנפי-שטייניץ
והשופטים ד' כהן-לקח וד' גדעוני) בע"א 44654-02-20 מיום 11.11.2020
בשם המבקש:
עו"ד מלכה זקלר-עזראן
החלטה
1.
הרקע הצריך לענייננו פורט בהחלטתי ברע"א 2965/20 מלכה נ' חברת שיכון ופיתוח ניהול נכסי משב"ש בע"מ (2.6.2020) ועל כן אעמוד על עיקרי הדברים הנדרשים להכרעה בבקשה דנן. המשיבה השכירה למבקש ולרעייתו דאז דירה שבה התגוררו עם ילדיהם המשותפים (להלן: הדירה ). לימים, בני הזוג התגרשו, ובהתאם להחלטת בית המשפט לענייני משפחה בהליך אחר, המשמורת על ילדיהם המשותפים הועברה לאם. משכך, הודיעה המשיבה למבקש כי חוזה השכירות לא יוארך לתקופה נוספת וכי עליו לעזוב את הדירה עד ליום 31.12.2016. פניית המבקש למשרד הבינוי והשיכון להארכת החוזה או לרכישת הדירה נדחתה. בשנת 2018 הגישה המשיבה תביעה לפינוי מושכר – היא התביעה נושא הבקשה דנן (כתב התביעה תוקן ובמסגרתו נכללה גם בת זוגו הנוכחית של המבקש, שנטען שמתגוררת עמו בדירה). בדיון שנערך בבית המשפט הגיעו הצדדים להסכמה כי המבקש יגיש בקשה לדיור ציבורי למשרד השיכון וכי זה יבחן את זכאותו ואולם בקשה כאמור לא הוגשה.
2.
ביום 19.1.2020 קיבל בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ק' מילר ) את התביעה, והורה למבקש לפנות את הדירה עד ליום 19.3.2020. בית המשפט קבע כי דרישת הפינוי של המשיבה נעשתה בהתאם להוראות הדין וכי המבקש לא הצביע על עילה להתערב בדרישתה זו. כן דחה בית המשפט את טענות המבקש שנוגעות להפלייתו לעומת בת זוגו לשעבר; ואת טענתו שבית המשפט לא אפשר לו להביא ראיותיו בהליך. לבסוף, ציין בית המשפט כי ככל שהמבקש יגיש בקשה לזכאות לדיור ציבורי, המשיבה תבחן אותה בהתאם להראות הדין אשר חלות על בן הזוג שאינו משמורן.
3.
המבקש ערער על פסק הדין. ביום 11.11.2020 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגנית הנשיא ג' כנפי-שטייניץ והשופטים ד' כהן-לקח ו ד' גדעוני ) את ערעור המבקש בגדרי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ). נקבע כי בית משפט השלום התייחס לכל טענות המבקש, לרבות אלו שהועלו בערעור ושלא נמצאה עילה להתערב בקביעותיו. בית המשפט המחוזי הוסיף שאף אם ילדיהם המשותפים של המבקש וגרושתו אינם בחזקתה, כפי שטען, אין בכך כדי להקים לו זכות להמשיך להתגורר בדירה, שנועדה למגוריהם טרם הגירושין. כן ציין בית המשפט כי המבקש נמנע משיקוליו מלהגיש בקשה לקבלת דיור ציבורי שלא במסגרת הדירה הנוכחית, ומשכך יש לדחות את טענותיו להפליה למול גרושתו. עוד דחה בית המשפט את טענותיו הדיוניות של המבקש, וקבע כי ניתנה לו הזדמנות מלאה להעלות טענותיו ולהביא ראיותיו. נקבע כי המבקש יפנה את הדירה עד ליום 10.2.2021.
4.
מכאן הבקשה שלפניי, שלצדה הגיש המבקש גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בהחלטתי מיום 14.12.2020 דחיתי את הבקשה בשים לב למועד הפינוי שעליו הורה בית המשפט המחוזי. בגדרי בקשת הרשות לערער שב וטוען המבקש, בין היתר, כי ילדיהם של בני הזוג לא עברו לחזקתה של גרושתו וכי היה על בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי לאפשר למבקש להציג ראיותיו בהקשר זה; כי בהתאם להסכמת המבקש וגרושתו הזכויות בדירה עברו אליו; כי משרד השיכון לא יתערב בהסכמות מעין אלו; וכי הוצאת המבקש ובת זוגו הנוכחית מהדירה פוגעת בזכויות אדם.
5.
לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי. הקביעות בפסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים ורשות לערער אינה נדרשת כדי למנוע עיוות דין.
הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ב בשבט התשפ"א (25.1.2021).
ש ו פ ט