רע"א 8696/13 ניסן בן גיא נ. שחר שוורץ ,עו'ד ומגשר

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (רת"ק 44309-07-13, כב' השופט י' שפסר ), אשר דחה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה (ת"ק 181-11-12, כב' הרשם הבכיר נ' רף ), שבו נדחתה תביעת המבקש.

2.

המבקש שכר את שירותיו המשפטיים של המשיב, עורך דין במקצועו. היחסים בין הצדדים עלו על שרטון. על רקע זה הגיש המבקש תביעה כנגד המשיב, בדרישה להשבת שכר הטרחה. המבקש טען כי המשיב ייצג אותו שלא כראוי בהליכים בבית המשפט לענייני משפחה. כמו כן נטען כי המשיב דרש, שלא כדין, תשלום נוסף עבור ייצוגו של המשיב בהליך מסוים בבית משפט לתביעות קטנות.

התביעה נדחתה, על שני חלקיה. באשר לתביעה בבית המשפט לתביעות קטנות , לא הוכח שהמשיב דרש מהמבקש סכומים נוספים עבור הייצוג מעבר לאמור בהסכם שכר הטרחה. באשר לייצוג בבית המשפט לענייני משפחה , בהסכם שכר הטרחה נאמר כי גם אם יפסיק המבקש את ההתקשרות בכל שלב שהוא – עליו לשלם את שכר הטרחה במלואו. נקבע כי הייתה גמירות דעת של שני הצדדים בכל הנוגע לסעיף זה בחוזה. המבקש לא הוכיח שהמשיב התרשל או הפר את חובת הנאמנות כלפיו, וממילא עליו לכבד את הוראות ההסכם.

בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי – נדחתה. לא נמצאה עילה להתערב בקביעות העובדתיות של בית המשפט לתביעות קטנות. אף לא נראה כי מדובר בשאלה עקרונית שעשויה להצדיק מתן רשות ערעור. לגופו של עניין הודגש כי בהסכם שכר הטרחה נקבע מפורשות שהפסקת טיפול איננה פוטרת את המבקש מתשלום שכר טרחה. המבקש, כאמור, לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח התרשלות או הפרת חובת הנאמנות על ידי המשיב, ואף לא הוכיח כי המשיב גבה ממנו תשלום נוסף תמורת הייצוג בפני בית המשפט לתביעות קטנות. בשל כך נדחתה בקשת רשות הערעור, תוך חיוב המבקש בהוצאות בסך 3,500 ₪.

במסגרת הבקשה שלפניי מועלות טענות שונות כנגד ניהול הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות, למשל כנגד "חוסר בקיאותו" בחומר של הרשם הבכיר שבפניו התנהל התיק. המבקש מצביע על היבטים שונים של התרשלות בהתנהלותו של המשיב, וטוען כי אין מקום לחייבו בתשלום מלוא שכר הטרחה.

3.

במישור העובדתי, אינני רואה עילה להתערבות בממצאי הערכאה הדיונית. טענתו של המבקש בדבר ייצוג רשלני – לא הוכחה, והמבקש לא עמד בנטל המוטל עליו להראות שהמשיב הפעיל שיקול דעת בלתי סביר בעת ניהול התיק. לא מצאתי בחומר שלפניי טעם להתערב בקביעות אלו.

שאלה נפרדת מתעוררת ביחס לתנאי בהסכם שכר הטרחה, שלפיו גם אם יפסיק המבקש את ההתקשרות בכל שלב שהוא – עליו לשלם את שכר הטרחה במלואו. האם תניה מעין זו מחייבת את הלקוח לשאת בתשלום מלוא שכר הטרחה בכל מצב, אפילו למשל כאשר נוצר "משבר אמון" עמוק בינו לבין עורך הדין, באופן שהמשך הייצוג וההתקשרות בין הצדדים איננו אפשרי?

במישור העקרוני, דעתי היא כי קיים קושי להכיר בתוקף המחייב של תניה גורפת מעין זו בכל מצב (ראו לדוגמא: גבריאל קלינג אתיקה בעריכת הדין 210-212 (2001)). ברם, במסגרת הבקשה הנוכחית אינני רואה צורך להכריע בשאלה. זאת, בין היתר, משיקולים מעשיים, ובהתחשב בטיב ההליך – בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי; גובה הסכום השנוי במחלוקת; והנסיבות הקונקרטיות של התיק. יוזכר כי, על פי קביעת בית המשפט לתביעות קטנות, המשיב ייצג את המבקש בהליך "מורכב וסבוך", אשר דרש ממנו "לימוד, הכנה וייצוג במשך מספר חודשים". בית המשפט אף דחה – במישור העובדתי – את הטענה להתרשלות מצידו של המשיב. לכך יש להוסיף את קביעת בית המשפט לפיה המבקש שכר את שירותיהם של מספר עורכי דין, טרם שפנה למשיב, ושחרר את כולם בטענה שהם לא ייצגו אותו כראוי. משאלו הם פני הדברים, סבורני כי דין הבקשה להידחות.

4.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.