רע"א 870/08 פ.א.ס תשתיות וחשמל בע"מ נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

1.

המבקשת הינה חברה לעבודות בניה. החברה התקשרה בהסכם עם המשיבה 3, חברת סלע שולדר חברה להשקעות בע"מ, לביצוע עבודות בניה בפרויקט מגורים. המשיב 1, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן - הבנק ), העמיד למבקשת מימון לצורך ההתקשרות בהסכם. במרוצת הזמן נקלעה המבקשת לקשיים כלכליים. בשנת 2004 ניתן לגביה, לבקשתה, צו הקפאת הליכים. ביום 3.11.04 אישר בית המשפט המחוזי הסדר נושים למבקשת. ביום 29.1.06 הגישה המבקשת לבית משפט השלום בחיפה תביעה בסך מיליון ש"ח נגד המשיבים. בית משפט השלום הורה על מחיקת התביעה על הסף, וזאת מחמת היעדר אישור של בית המשפט המחוזי להגשתה. המבקשת ערערה על ההחלטה. ביום 2.7.07 הורה בית המשפט המחוזי, כי למבקשת תינתן ארכה של 120 ימים, במהלכם תוכל לפנות לבית המשפט לצורך אישור הגשת התביעה או תציג אישור לכך שהקפאת ההליכים הסתיימה. בעקבות זאת, הגישה המבקשת ביום 23.7.07 לבית המשפט המחוזי בקשה לאישור הגשת התביעה. בית המשפט אישר את הבקשה במעמד צד אחד. המשיבים הגישו בקשה לביטול ההחלטה. ביום 31.12.07 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא ג' גינת) את הבקשה והורה על מחיקת התביעה. בית המשפט קבע, כי מאחר שהעובדות נשוא התביעה היו ידועות למבקשת עובר לאישור הסדר הנושים, אין לאפשר לה להגיש את התביעה לאחר שההסדר אושר. זאת, שכן הנושים הסתמכו על מצבת הזכויות והחובות של החברה, כפי שהוצגה להם בהסדר. על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי. יצוין, כי ביצוע ההחלטה בדבר מחיקת התביעה עוכב עד להכרעה בבקשה הנוכחית (החלטת כב' השופט ח' מלצר, מיום 6.5.08).

2.

על מנת להבהיר את התמונה העובדתית בכללותה, יצוין כי במסגרת הסדר הנושים משנת 2004 הגיש הבנק תביעת חוב נגד המבקשת. בתגובה, העלתה המבקשת טענת קיזוז, אשר התקבלה על-ידי הנאמן. הבנק הגיש ערעור על החלטת הנאמן וזה התקבל בהסכמת הצדדים, בלא ששאלת הקיזוז נדונה לגופה. נוסיף, כי ביום 18.6.06 הגישה המבקשת לבית המשפט בקשה לאישור הסדר נושים חדש. בבקשה הוזכרו פרטי התביעה שהוגשה נגד המשיבים. ביום 13.12.07 קבע בית משפט זה, כי המבקשת מופטרת מחובותיה כלפי נושים, בהתייחס לחובות אשר נוצרו עד למועד הגשת בקשת ההסדר השנייה (ע"א 2598/07 פ.א.ס. תשתיות חשמל בע"מ נ' אקרשטיין תעשיות בע"מ ).

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות המשיבים, וכן שמעתי את טענות הצדדים, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. הקושי במקרה דנא מתעורר כתוצאה מכך שהמבקשת לא הציגה את פרטי התביעה נגד הבנק במסגרת הבקשה להסדר נושים משנת 2004. אכן, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, היה על המבקשת לציין במסגרת הסדר הנושים את העובדה כי יש לה טענות נגד הבנק. זאת, כחלק מפירוט הנכסים והזכויות של החברה (ראו גם, סעיף 7 לתקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר), התשס"ב-2002)). לצד זאת, אני סבור כי בנסיבות המקרה מתקיימות מספר סיבות המצדיקות התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי. ראשית, כמתואר לעיל, במסגרת תביעת החוב שהגיש הבנק נגד המבקשת, העלתה המבקשת טענת קיזוז. התביעה העומדת ביסוד הבקשה דנא מושתתת ברובה על אותן העובדות העומדות ביסוד טענת הקיזוז. אמנם, בסופו של דבר טענת הקיזוז לא התקבלה. ואולם, עיון בפרוטוקול הדיון בערעור שהגיש הבנק מלמד, כי באי-כוח הצדדים הסכימו לכך שהחלטת הנאמן בדבר הקיזוז תבוטל, מבלי שטענת הקיזוז הוכרעה לגופה. היינו, הבנק ידע כי למבקשת טענות נגדו, וכי ייתכן שתוגש תביעה בעילה זו.

4.

שנית, הסדר הנושים העדכני (משנת 2006) כלל פירוט אודות התביעה. הנושים שחתמו על הסדר זה עשו זאת בידיעה שלמבקשת יש טענות מסוימות נגד הבנק. אלמלא נזכרה זכות התביעה הנטענת בהצעת ההסדר השנייה, ייתכן שהיה מקום לשקול ביטולו של ההסדר או למצער ליתן אפשרות לנושים לשקול מחדש עמדתם באשר להסדר. אולם, משהנושים נתנו הסכמתם להסדר תוך ידיעה על תביעת החברה נגד הבנק, אין מקום למנוע מהמבקשת להעלות את טענותיה בפני ערכאה שיפוטית. לבסוף, יש ליתן משקל לכך שהתביעה העומדת במוקד הבקשה הינה תביעה המוגשת על-ידי החברה. זאת, להבדיל מתביעה נגד החברה, אשר סעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, קובע בלשון מפורשת כי הגשתה טעונה אישור של בית המשפט (ראו גם, ע"א 6526/06 שחם נ' התכוף בע"מ (בהסדר נושים) (טרם פורסם, 31.7.2007)).

5.

לסיכום, לשיטתי הגשת התביעה על-ידי המבקשת אינה טעונה עוד אישור בית המשפט וזו תמשיך להתנהל בבית משפט השלום. לבנק יעמדו, כמובן, כל טענותיו האחרות, אותן יוכל להעלות במסגרת הדיון בתובענה. בית משפט השלום אף יידרש לטענות שהעלה המשיב 6, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, הנוגעות לתביעה גופה.

6.

הערעור מתקבל אפוא והחלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת. המשיב 1 יישא בשכר טרחת עורך דין לזכות המבקשת בסך 10,000 ש"ח.