רע"א 8703/12 עאדל יוסף אלבודירי נ. המוטראן הקופטי האורתודוכסי של הכס הקד

הנשיא א' גרוניס:

1.

לפנינו בקשה לאישור ומתן תוקף של פסק דין לפסק בוררות מיום 6.11.2014, אשר ניתן על-ידי כבוד השופטת (בדימוס) א' פרוקצ'יה .

2.

בין בעלי הדין התגלע סכסוך לגבי זכויות החזקה והשימוש במרתפו של נכס המצוי בעיר העתיקה בירושלים. תביעות הדדיות אשר הגישו בעלי הדין לבית משפט השלום בירושלים, בהן טענו לזכויות חזקה בשטח המרתף נדחו במלואן, כאשר בית המשפט קבע כי אף לא אחד מהצדדים הוכיח באופן הנדרש כי קיימות לו זכויות כלשהן בשטח המרתף. ערעורים שהוגשו לבית המשפט המחוזי בירושלים נדחו אף הם. בעלי הדין לא אמרו נואש וכל אחד מהצדדים הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 8703/12 ו- רע"א 8704/12). במסגרת בקשות רשות הערעור הסכימו בעלי הדין כי המחלוקת תתברר בפני שופט בית המשפט העליון בדימוס, בגדר הליך בוררות וכי הכרעת הבורר תובא בהסכמה אל בית המשפט למתן תוקף של פסק דין. בהחלטתו מיום 21.2.2013, קבע בית משפט זה כי המחלוקת תועבר לגישור בפני כבוד השופטת (בדימוס) א' פרוקצ'יה , וכי ככל שלא יצלחו הליכי הגישור, תשמש השופטת כבוררת במחלוקת. לאחר שהליך הגישור הגיע למבוי סתום, ולאחר קיומו של הליך בוררות, נתנה השופטת א' פרוקצ'יה פסק בוררות. כשבוע ימים לאחר מתן פסק הבוררות, ביום 13.11.2014, הוגשה הבקשה שלפנינו, ובה התבקש בית המשפט על-ידי המבקשים ברע"א 8703/12 לאשר את פסק הבוררות וליתן לו תוקף של פסק דין, בהתאם להסכמת בעלי הדין טרם מינוי הבוררת. ביום 30.11.2014 הוגשה תגובה לבקשה, בה נטען כי פסק הבוררות חורג בחלקו מהמסגרת הדיונית שהותוותה לבוררות, בכך שהוא דן בשאלת הבעלות בשטח המרתף המדובר, ולא רק בשאלת זכויות החזקה והשימוש, אשר בקשר להן החלו ההליכים בבתי המשפט קמא.

3.

סבורים אנו, כי בית משפט זה אינו האכסניה המתאימה במקרה זה לדון בבקשה דנא. אין לכחד, כי סעיף 79ב(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, מעניק לערכאה השיפוטית אשר העבירה עניין מסוים להליך של בוררות, את כל הסמכויות המוענקות במסגרת חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן – חוק הבוררות ) (ראו, למשל, רע"א 4369/02 דורון נ' דורון , פ"ד נח(1) 241, 245 (2003)). בעניין דנא היה זה בית משפט זה שהעביר הסכסוך לבוררות. יוער, כי סעיף 79ב(ג) הנזכר משנה את כללי הסמכות העניינית בכל הנוגע לבוררות. זאת, שכן לפי חוק הבוררות, הסמכות לדון בענייני בוררות נתונה, ככלל, לבית המשפט המחוזי (ראו הגדרת "בית משפט" בסעיף 1 לחוק הבוררות). ברם, כפי שקבענו בעבר, כאשר ערכאת הערעור היא זו שהעבירה את המחלוקת להליך של בוררות, תהיינה לערכאה הדיונית שפעלה במקרה הקונקרטי כל הסמכויות שבחוק הבוררות, במקביל לערכאת הערעור, הכל כמוסבר וכמפורט בע"א 689/02 שרבט נ' שרבט (8.6.2006) (להלן – עניין שרבט ) (עוד ראו, למשל, ע"א 9344/04 אנגל נ' עידן מערכות כבלים ישראל בע"מ , פיסקה 2 לפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן (10.9.2006); רע"א 6710/14 מפלסי הגליל סלילה עפר ופיתוח בע"מ נ' עריית שפרעם , פיסקה 10 (7.12.2014). עוד קבענו, כי אך במקרים נדירים תיזקק ערכאת הערעור לבקשות בעניינים אותה העבירה לבוררות (ראו, עניין שרבט , בפיסקה 7). אנו סבורים, כי הבקשה דנא אינה נופלת לגדרם של אותם מקרים חריגים.

4.

לאור האמור לעיל, אנו מורים על מחיקת הבקשה לאישור פסק הבוררות. המבקש יוכל להגיש את הבקשה לבית משפט השלום בירושלים, שם החלו ההליכים, תוך 15 ימים מיום המצאתה של החלטה זו.

בנסיבות העניין לא יעשה צו להוצאות.