רע"א 8707/17 מסעוד אבו חאטום נ. עזבון המנוח אסעד אבו חאטום ז"ל

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 2.10.2017 (ע"א 51362-04-17, הנשיא א' אברהם והשופטים ע' טאהא ו - ר' גלפז מוקדי ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שנסב על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת מיום 9.3.2017 (ת"א 24870-02-14, השופט א' טל ).

2.

מקורה של הבקשה שבפני בהליך של פירוק שיתוף במקרקעין שאינם מוסדרים בכפר יפיע (להלן: המקרקעין ), שנובע מסכסוך משפטי ארוך שנים בין המבקש לבין בן דודו המנוח (להלן: אסעד ) , שעזבונו צוין כמשיב 1, ואילו המשיבים 4-2 הם יורשיו. לצורך הדיון בבקשה דנן יובאו אך אותם פרטים הנוגעים לסכסוך שיש להם רלוונטיות בהקשר זה.

3.

אפתח בכך שאציין כי במסגרת הליך קודם (ת"א 3064/96) הגיעו המבקש ואסעד להסכמות דיוניות שהובילו למתן פסק דין המורה על פירוק השיתוף. בהמשך אף הסכימו השניים כי המבקש ירכוש את חלקו של אסעד, אלא שכפי שיתואר להלן, המבקש חזר בו בשלב מאוחר יותר מהסכמה זו. בסופו של דבר, בשנת 2012 ניתן באותו הליך פסק דין שלפיו ההליכים יופסקו עד לקבלת תשריט חלוקה מאושר על-ידי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה מבוא העמקים (להלן: הוועדה המקומית ). בין לבין, בשנת 2010 הלך אסעד לעולמו ואת מקומו בהליך תפסו יורשיו.

4.

ההתדיינות בין הצדדים חודשה בשנת 2014, כאשר המשיבים עתרו לבית משפט השלום לפירוק השיתוף על-פי תשריט חלוקה שאושר על-ידי הוועדה המקומית. בתגובה לכך טען המבקש כי על-פי מסמכים שהתגלו לו בשלב מאוחר יותר אין למשיבים כל זכות במקרקעין והוא הבעלים הבלעדי שלהם.

5.

ביום 9.3.2017 הורה בית משפט השלום על פירוק השיתוף במקרקעין בהתאם לתשריט האמור, בציינו כי הדבר מתחייב מתוצאותיה של ההתדיינות הקודמת בין הצדדים. עוד הוסיף בית משפט השלום כי כאשר המבקש הסכים לרכוש את חלקו של אסעד במקרקעין הוא הודה למעשה בזכויות המשיבים במקרקעין.

6.

המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, ובו חזר בעיקרו של דבר על טענתו לפיה קיימים ספקות לגבי זכויותיהם של המשיבים במקרקעין, וכן הטעים כי שאלת הזכויות כלל לא התבררה לגופה. המבקש הוסיף והסביר כי הוא חזר בו מהסכמתו לרכוש את חלקו של אסעד במקרקעין לאחר שזה לא הציג אסמכתה לזכויותיו הנטענות בו. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקבעו כי המבקש פעל בחוסר תום לב ועל כן מושתק מלהעלות טענות בדבר הזכויות במקרקעין. בתוך כך, ציין בית המשפט המחוזי את העובדה שההליכים בין הצדדים מתנהלים מזה שנים ארוכות, את ההנחה שהייתה מונחת בתשתיתם כי הצדדים הם בעלים במשותף במקרקעין, וכן את השיהוי הניכר מצדו של המבקש בהעלאת הטענה בדבר הזכויות במקרקעין, ובפרט כאשר הדבר נעשה רק לאחר מותו של אסעד.

8.

הבקשה דנן נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי בקשתו מעוררת שאלות משפטיות בעלות חשיבות עקרונית המשליכות על זכות הקניין, ובכלל זה שאלות בדבר סמכותו של בית המשפט להורות על פירוק שיתוף מבלי שהוכחו זכויות הבעלות של אחד השותפים לכאורה במקרקעין ובדבר תוקפו של הסכם דיוני שהושתת על טעות או הטעיה. בעיקרו של דבר, המבקש סבור כי יש להחזיר את התיק לערכאה הדיונית לבירור שאלת זכויות הבעלות במקרקעין.

9.

לאחר שבחנתי את טענות המבקש הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. כלל ידוע הוא כי בקשה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תתקבל רק במקרים שבהם עולה ממנה שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר קיים חשש שדחיית הבקשה תגרום לעיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). חרף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשתו נופך עקרוני, המקרה דנן אינו מעורר סוגיה עקרונית. למעשה, בקשת רשות הערעור נסבה על שאלה עובדתית גרידא – שאלת הבעלות במקרקעין – ועל כן אין מקום להענקת רשות ערעור. למעלה מן הצורך, אוסיף כי אף אני התרשמתי כי יש טעם לכאורה בהסתייגותו של בית המשפט המחוזי מהתנהלותו הדיונית של המבקש, וממילא אינני סבורה שנגרם לו עיוות דין.

10.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבים אין צו להוצאות.