פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8712/17
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיב:
קצין התגמולים
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת
ח' וינבאום וולצקי
) מיום 18.10.2017 בע"ו
22228-03-17
בשם המבקש:
עו"ד רחמים עזריה
החלטה
1.
בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ח' וינבאום-וולצקי ) מיום 18.10.2017 בע"ו 22228-03-17, בגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית העליונה מיום 30.1.2017.
2.
המבקש נפצע בידו הימנית במהלך שירותו הסדיר, והחל משנת 2010 עניינו נידון בוועדות רפואיות שונות ובבתי המשפט במספר רב של הליכים. עובר להליך הנוכחי, דרגת נכותו הכוללת של המבקש הועמדה על שיעור של 18%. בפסק דין מיום 13.10.2016 הורה בית המשפט המחוזי (השופטת ח' וינבאום וולצקי בע"ו 45691-11-15) על החזרת הדיון פעם נוספת לוועדה הרפואית העליונה, כדי שזו תתייחס לשאלה מדוע קבעה רכיב נכות לפי סעיף 35(1)א' לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), התש"ל-1969 (להלן: תקנות הנכים ) העוסק במצב בו אין הפחתה בכושר הפעולה, למרות שהתרשמה בבדיקתה הקלינית מירידה קלה בכוח האחיזה. בהמשך לכך, הורה בית המשפט לוועדה לעשות שימוש בסעיף 11(ג) לתקנות הנכים ככל שהיא מבקשת להתאים נכות לממצא שמצאה.
ביום 30.1.2017 התכנסה הוועדה ושמעה את טיעוני המבקש, אשר ביקש לקבוע לו נכות בשיעור שלא יפחת מ- 10% בגין ירידה בכושר האחיזה בנוסף לרכיבי הנכות הקיימים. על בסיס התיעוד הרפואי ובדיקה קלינית שערכה באצבעו הפגועה של המבקש, הסבירה הוועדה כי רכיב הנכות שנקבע למבקש בשיעור 7% בגין קישיון נוח של אצבע ימין משקף את חולשתה ומגבלת התנועה של אצבע זו, ואין מקום להוסיף נכות נפרדת בגין אותה פגיעה.
3.
המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת הוועדה הרפואית האמורה, במסגרתו טען כי הוועדה "התחמקה" מלקבוע לו נכות נוספת בגין הירידה בכוח האחיזה, וזאת במטרה שלא לקבוע לו נכות הגבוהה מ-19% כדי שלא יזכה ליהנות מההטבות הנלוות לנכות בשיעור זה. כמו כן, נטען כי הוועדה התעלמה מממצאי בדיקה קודמת וחוות דעת מטעם המבקש שהוגשו אליה והצביעו על נכות נוספת וירידה משמעותית בכוח האחיזה.
בית המשפט המחוזי הבהיר כי מצא לנכון בזמנו להשיב את הדיון לוועדה בשאלה אחת בלבד אשר נסמכה על ממצאי בדיקתה הקלינית של הוועדה עצמה, ולכן טענתו של המבקש באשר לבדיקה קודמת אינה רלבנטית. כל שהתבקשה הוועדה היה להסביר כיצד מתיישבת הקביעה בדבר ירידה בתפקוד עם שיעור הנכות שקבעה, והאם אין מקום להוסיף על הנכות שנקבעה. משעשתה זאת הוועדה וסיפקה את תהייתו של בית המשפט, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום להתערב בהחלטתה וערעור המבקש נדחה.
4.
המבקש לא השלים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ומכאן הבקשה לרשות ערעור שלפני. לטענת המבקש, הוועדה לא פעלה בהתאם לסעיף 11(ג) לתקנות הנכים כפי שנדרשה על ידי בית המשפט המחוזי בפסק הדין מיום 13.10.2016. כמו כן, היה על הוועדה להבהיר מדוע ראתה לנכון לקבוע נכות לפי סעיף 35(1)א' על אף שנקבע כי יש פגיעה בכושר הפעולה, אלא שהיא כלל לא הזכירה סעיף זה בהחלטתה, ובחרה ב"דרך יצירתית" להסביר את קביעותיה.
5.
דין הבקשה להידחות.
6.
כידוע, רשות ערעור ב" גלגול שלישי " תינתן במשורה ורק אם הבקשה מעלה שאלות עקרוניות כלליות החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה לשם מניעת עיוות דין חמור (ר"ע 103/82
חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). אין זה המקרה שלפנינו. עניינו של המבקש אינו מעלה כל שאלה עקרונית בעלת השלכה כללית, וכל טענותיו נעות סביב יישום הדין על נסיבותיו הפרטניות . אף לגופו של עניין, לטענתו המשתמעת של המבקש כי בית המשפט הורה לוועדה להפעיל בהכרח את סעיף 11(ג) לתקנות הנכים אין כל בסיס בפסק הדין המוקדם של בית משפט קמא, ואילו לסוגיה האחת שהוחזרה לפתחה של הוועדה ניתן הסבר ברור ומניח את הדעת על ידה.
7.
אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא התבקשה תשובת המשיב, לא אעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, ה' באדר התשע"ח (20.2.2018).
ש ו פ ט