רע"א 8713/12 ארז דליות נ. יהושע זילברברג

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן) בהפ"ב 24194-11-12 מיום 28.11.2012, במסגרתה התקבלה בקשת המשיבים לביטול צווים זמניים לכינוס נכסים ולתפיסת נכסים.

עיקרי העובדות

2.

המבקשים (להלן: דליות ) והמשיבים (להלן: זילברברג ) הם יהלומנים וחברות שבבעלותם, אשר נקלעו לסכסוך עסקי. הצדדים חתמו על הסכם בוררות שלפיו יוכרעו המחלוקות שביניהם. בהתאם לכך, ניהלו הצדדים הליך בוררות הולנד, וביום 27.9.2012 ניתן פסק בוררות אשר קבע כי זילברברג ישלמו לדליות סך של 30,702,258 ₪.

3.

ביום 13.11.2012, הגישו דליות לבית המשפט המחוזי בקשה לאישור פסק הבוררות, ובקשה למתן צווי עיקול זמניים. באותו יום נעתר בית המשפט לבקשת העיקול, וניתן צו עיקול זמני עד לסך של 30,702,258 ₪ על שורה ארוכה של נכסים. ביום 15.11.2012 הגישו דליות בקשה לכינוס נכסים זמני במעמד צד אחד על יהלומים או כספים הנמצאים במשרדי זילברברג, זאת על מנת לבצע את העיקול שניתן במסגרת החלטת בית המשפט המחוזי. בנוסף הגישו דליות בקשה למתן היתר לחיפוש ולתפישה של מחשבים המצויים במשרדי זילברברג, על מנת לאתר נתונים על אודות רכוש של זילברברג. ביום 16.11.2012 נעתר בית המשפט לבקשה והורה על מינוי כונס נכסים זמני ועל מתן צו המתיר חיפוש ותפיסה של מחשבים ופלטי מחשב המצויים במשרדי זילברברג, כל זאת במעמד צד אחד.

4.

ביום 20.11.2012, הגישו זילברברג בקשה שלא להעביר לידי דליות את קבצי המחשב שהועתקו ממחשביהם. בבקשה נטען כי במסגרת החומר מצויים מסמכים רבים הכוללים מסמכים שהוכנו לקראת הליכים משפטיים וסודות מסחריים. באותו יום הורה בית המשפט לכונס הנכסים שלא להעביר לידי דליות כל חומר שנתפס עד לדיון במעמד הצדדים.

5.

ביום 25.11.2012 הגישו זילברברג בקשה לביטול צווי העיקול הזמניים וצווי כינוס הנכסים שניתנו במעמד צד אחד.

החלטת בית המשפט המחוזי

6.

בית המשפט עמד על התנאים למתן צו זמני לכינוס נכסים ולתפיסת נכסים, סעד אשר תכליתו היא לאפשר שמירה וניהול של הנכסים הדרושים לביצוע פסק הדין. בית המשפט עמד על כך שעל מבקש הצו להוכיח קיומה של זכות לכאורה, וכי קיים חשש ממשי לפגיעה ניכרת בערכם של הנכסים או לכך שהמשיב עומד להעלים את הנכסים. בית המשפט ציין כי צווים אלו פוגעים בפרטיות ובקניינו של המשיב, עוד בטרם נקבע כי זכויותיו של המבקש גוברות על אלו של המשיב. משום כך, ציין בית המשפט, כי יש לנקוט במשנה זהירות בעת מתן צווים אלו.

7.

בית המשפט קבע כי פסק הבוררות שניתן נגד זילברברג מקיים את יסוד הזכות לכאורה בעניין זה. אולם, נקבע כי יסוד ההכבדה אינו מתקיים. בית המשפט קבע כי דליות לא הביאו ראיות מהימנות לכאורה לקיומו של חשש ממשי להברחת נכסים, וכי כלל לא הוכח כי אין בידי זילברברג האמצעים לשלם את אשר נפסק בפסק הבוררות. עוד קבע בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת זילברברג, שכן הותרתו של הצו על כנו תביא לשיתוק פעילותם העסקית. על יסוד האמור הורה בית המשפט על ביטול הצווים לכינוס נכסים זמני ולתפיסת נכסים.

בקשת רשות הערעור

8.

דליות טוענים כי קיים חשש ממשי להכבדה על ביצוע פסק הבוררות. דליות מבקשים להסיק מפסק הבוררות כי זילברברג מתנהלים במרמה ובחוסר הגינות, ועל כן לעמדת דליות ישנו חשש שמא ינסו להבריח נכסים. עוד טוענים דליות כי זילברברג מכרו שני נכסי מקרקעין בשנים 2011 ו- 2012, וכי קיים חשש ממשי כי מדובר בניסיון להבריח נכסים על מנת לסכל את אפשרות תפיסתם. עוד טוענים דליות כי שגה בית המשפט כשקיבל את טענת זילברברג כי הותרת הצו על כנו תביא לשיתוק עסקיהם.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה , ונתתי דעתי על נימוקיה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לה. כידוע, מינוי כונס נכסים הוא סעד חמור, שכן בפעולותיו הוא מפקיע את שליטתו של אדם בקניינו (רע"א 9911/01

טלפז תדלוק והשקעות בע"מ נ' פז חברת נפט בע"מ , פ''ד נו(6) 550, 554 (2002)). מתן צו שכזה מחייב זהירות רבה מצד בית המשפט, ואיזון עדין בין זכויות בעלי הדין (רע"א 11356/05

דף רץ שירותי הדפסה בע"מ נ' דן אנד ברדסטריט (ישראל) בע"מ (לא פורסם, 10.4.2007)). על בית המשפט להפעיל את הסמכויות הקבועות בתקנה 387ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, רק "אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש ממשי לפגיעה ניכרת בערכם של הנכסים או לכך שהמשיב או אדם אחר מטעמו עומד להעלים את הנכסים או להשמידם..." . אינני סבור כי תנאים אלה מתקיימים במקרה הנוכחי.

10.

כפי שקבע בית המשפט המחוזי, העובדה שזילברברג פעלו באופן פסול במסגרת יחסיהם העסקים עם דליות, כפי שמצויין בפסק הבוררות, אינה מלמדת כי הם פועלים להבריח את רכושם. כמו כן, נקבע על-ידי בית משפט קמא כי עסקאות המכר שביצעו זילברברג הן עסקאות בהיקף לא גדול, אשר התבצעו במהלך העסקים הרגיל. עסקאות אלו נערכו לפני שניתן פסק הבורר, ועל כן אין להסיק מקיומן על ניסיונות להברחת נכסים. לפיכך, לא מצאתי כי ישנן ראיות מהימנות לכאורה להוכחת ניסיונות להברחת נכסים מצד זילברברג. כמו כן, דליות לא הביאו ראיות המצביעות על חשש ממשי שמא לא יוכלו להיפרע מזילברברג לולא הצווים האמורים. כיוון שכך, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

11.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.