רע"א 8729/04איל ערן ואח' נ. המאגר הישראלי לביטוחי רכב(הפול) בע"מ

במסגרת תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, המתנהלת בבית המשפט המחוזי בחיפה, מונתה מומחית בתחום השיקום. בית המשפט המחוזי הורה למומחית ליתן חוות דעת בלא להתייחס לחמישה מסמכים, שנמסרו לה על-ידי המבקשים – הם התובעים. בית המשפט קמא קבע בהחלטתו, כי על המומחית ליתן חוות דעת לפי מידת בקיאותה, ותוכל לצורך כך לבצע כל בדיקת עזר שתידרש. בית המשפט סבר כי:

העובדה, שאנשי מקצוע המטפלים בנפגע (לרבות, באופן חלקי, גם במוסדות אישפוז בהם שהה בעבר) חיוו דעתם, בעבר, באותן שאלות, עדיין אינה מכשירה חוות דעת זו לצורך הצגה בפני המומחה הרפואי שמונה על ידי בית המשפט. ככל שמדובר בקביעות לגבי המצב הרפואי של הנפגע, הרי אלה נמצאות בחוות הדעת הרפואיות הקבילות ואין צורך בחזרה עליהן עתה. ככל שמדובר בהמלצות לגבי העתיד הרי זה התחום שלגביו התמנה מומחה מטעם בית המשפט.

כנגד החלטה זו מופנית הבקשה שבפני, והטענה היא כי המסמכים האמורים נערכו על-ידי גורמים בלתי תלויים שטיפלו בנפגע (כגון המרפאה בעיסוק בבית החולים בו שהה) וככאלה, מותרים בהצגה למומחה בתחום השיקום. לכל היותר, כך נטען בבקשה, יש במסמכים "קורטוב חיווי דעה", ובעיקרו של דבר מדובר במסמכים שנערכו בזמן אמת לשם טיפול בנפגע. המשיבה 1, שהגישה תגובה לבקשה, סבורה כי המסמכים הם בגדר חיווי דעה באשר לצרכיו השיקומיים של המבקש, ועל כן, לשיטתה, הם אינם מותרים בהמצאה למומחה. המשיבה 2 לא הגישה תגובה לבקשה.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. עיון במסמכים שבמחלוקת – דוח ביקור בבית השכור כיום ובבית המיועד להשכרה, דוח בדבר סיכום טיפול, ושני דוחות בדבר ציוד סיעודי נחוץ – מעלה כי אלה אינם חפים מהמלצות כותביהם בדבר צרכיו של הנפגע. עם זאת, מדובר במסמכים שנערכו בזמן אמת, על-ידי גורמים בלתי-תלויים שטיפלו בנפגע, לצורך שיקומו, והכוללים מידע אובייקטיבי בעל משמעות. במקצתם הודגש כי מדובר ב"המלצה בלבד" ובמקצתם – כי נכונים הם ליום כתיבתם. כידוע, לעיתים קו הגבול בין המותר והאסור בהמצאה למומחה אינו לגמרי ברור, ונדרשת הגמשה ביישום הוראות הדין על-מנת להביא בפני המומחה נתונים חיוניים או מיעילים. המקרה שלפנינו הוא דוגמה לכך. אין ספק, כי על המומחית השיקומים לגבש דעה עצמאית, וחזקה עליה כי תדע ליתן לאמור במסמכים את המשקל הראוי להם.

הערעור מתקבל, אפוא. המשיבות תישאנה בהוצאות המבקשים ובשכר טרחת עורך דינם בסכום כולל של 10,000 ש"ח.