רע"א 8733/03 יא"ה סלע בע"מ נ. הגרה אופנה (1988) בע"מ

1.זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט י' זפט), במסגרתה נדחתה, באופן חלקי, בקשתם של המבקשים למתן צו מניעה זמני.

המשיבה 1, הגרה אופנה (1988) בע"מ (להלן: הגרה או החברה ), הינה חברה שעיקר עיסוקה בייצור, ייצוא, ייבוא ומכירה של מוצרי אופנה והלבשה, תחת השם "הגרה". הון המניות של הגרה מתחלק בין המשיבה 2, שמחזיקה ב- 80% מהון המניות, לבין המבקשת 1, יא"ה סלע בע"מ (להלן: סלע ), המחזיקה ב- 20% מהון המניות. המבקש 1 הינו בעל השליטה בסלע. בין הגרה לבין המשיבה 3, א.ל. סיס אדמין בע"מ, נחתם ביום 15.4.2003 הסכם שיווק במסגרתו ניתן למשיבה 3 זיכיון לשיווק בלעדי של מוצרי הגרה, זכות להפעלת חנויותיה, וזכות בלעדית לרכישת מוצריה. ביום 20.8.2003, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה למתן צו מניעה האוסר על המשיבות 1 ו- 2 למכור את סימן המסחר "הגרה"; לפעול להחזרת הלוואות שנתנו להגרה המשיבה 2 וגב' נועה צופה; ולחתום על חוזים והתחייבויות שלא במהלך העסקים הרגיל של החברה ללא הסכמת סלע. כן ביקשו המבקשים צו מניעה שיאסור על המשיבה 3 את השימוש בסימן המסחר "הגרה" ואת השימוש בחנויותיה של הגרה ללא אישור שיתקבל על ידי דירקטוריון החברה או אסיפתה כדין. עיקר טענתם של המבקשים הינה כי הסכם השיווק נחתם ללא הסכמתם ומשכך מנוגד הוא להסכם ההשקעה שנחתם בין הגרה לבין המבקשת 1, הקובע בסעיף 6.4 כי:

"... החלטה בעניינים המפורטים להלן תתקבל, רק אם הצביעו בעדה רוב חברי הדירקטוריון הנוכחים בישיבה, ובלבד שהדירקטור שמונה מטעם סלע יצביע בעד החלטה כאמור.

ואלה העניינים:

6.4.1 קבלת אשראי ו/או הלוואות שלא במהלך העסקים הרגיל בכל סכום שהוא, מעבר למסגרות האשראי הכוללות של החברה, נכון למועד חוזה זה.

6.4.2 מכירתם ו/או העברתם של נכסים מהותיים של החברה שלא במהלך העסקים הרגיל.

....

6.4.5 התחייבות וכריתת חוזים שלא במהלך הרגיל של החברה.

...."

2.בית המשפט המחוזי קבע כי אין מחלוקת כי סעיף זה מחייב לקבל את הסכמת המבקשים למכירת סימן המסחר, להתקשרות בהסכם השיווק ולהחזרת ההלוואות שנטלה החברה. בכך – ציין בית המשפט – הניחו המבקשים תשתית ראייתית לכאורית מספקת לבקשה לצו מניעה. עם זאת, נקבע כי המשיבה 2 מסרה לסלע מכתב שבו נדון מצבה הכלכלי הרעוע של הגרה, ביום 7.4.2003, והודיעתו כי אם לא ישיב למכתבה זה תוך 24 שעות תראה עצמה חופשייה לפעול כהבנתה. הואיל והמבקשים לא פעלו באותו מועד ולא פנו לבית המשפט עד לחודש אוגוסט 2003, וכיוון שהמשיבה 3 החלה לפעול לפי הסכם השיווק, אין מקום – כך קבע בית המשפט – לשנות את המצב הקיים באמצעות צו מניעה שיגרום לפגיעה בלתי מוצדקת במשיבה 3. מאידך, קבע בית המשפט כי אין מקום להכביד על קופת החברה ולהשיב הלוואות שקיבלה וכי אין להתיר את מכירת סימן המסחר או נכסיה האחרים של החברה – מכירה, העלולה להביא למצב בלתי הפיך בו תתפרק החברה מנכסיה ולמעשה יתייתר הדיון בטענות המבקשים בהליך העיקרי. לאור קביעותיו אלה נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המבקשים לצו מניעה נגד השבת ההלוואות ונגד מכירת סימן המסחר ונכסיה המהותיים האחרים של הגרה. הבקשה לצו מניעה נגד השימוש שעושה המשיבה 3 לפי הסכם השיווק בסימן המסחר הגרה ובחנויות החברה נדחתה. כנגד החלטה זו הגישו המבקשים את בקשת רשות הערעור שבפני.

3.לטענת המבקשים שגה בית המשפט המחוזי משלא קיבל את בקשתם לצו מניעה במלואה. המבקשים מפנים טענות רבות כנגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא. בין היתר, הם טוענים כי נודע להם על חתימתו של הסכם השיווק רק ביום 14.8.2003 וכי הם מיהרו והגישו בקשתם לצו מניעה ביום 20.8.2003, עד שלא ניתן לקבוע כי השתהו בהגשת בקשתם. עוד הם טוענים כי לא הוכח בפני בית המשפט קמא כי המשיבה 3 השקיעה את שטענה שהשקיעה בשיווק מוצרי הגרה. הם מדגישים כי אי מתן צו המניעה מביא לכך שמשיבה 3 ממשיכה ליהנות מרווחים שמגיעים להגרה, וכך נמנעים מהמבקשת 1 רווחים המגיעים לה כבעלת מניות. המשיבות 1 ו- 2 טוענות כי דין הבקשה להידחות. הן מציינות כי המבקשים לא הצביעו על כל נזק שייגרם להם עקב הסכם השיווק ואילו מתן צו מניעה, הן סבורות, יגרום נזק חמור להגרה ואף עלול להוביל לפירוקה. הן סבורות כי הבקשה לצו מניעה שהגישו המבקשים הייתה נגועה בשיהוי חמור וכי צדק בית המשפט המחוזי משמנה את תקופת השיהוי מהיום שהגיע לידי המבקשים מכתב ההתרעה של המשיבה 2. המשיבה 3 מצטרפת לעמדתן של המשיבות 1 ו- 2 ומציינת כי שינוי מהחלטתו של בית המשפט קמא יגרום לה נזק רב.

4.לאחר שהוגשה בקשת רשות הערעור ביקשו המבקשים להגיש ראיה נוספת. הגשת הראיה הותרה והמבקשים הגישו מכתב מטעם המשיבה 3, במסגרתו הציעה המשיבה 3 למבקשים ולמשיבות 1 ו-2 לבטל את הסכם השיווק. לטענת המבקשים, לאור מכתב זה נימוקיו של בית המשפט לעניין דחיית הבקשה לצו מניעה כנגד יישום הסכם השיווק איבדו את תוקפם. המשיבה 3, בתגובתה לראיה הנוספת, מציינת כי מכתב זה הועבר למבקשים לאור ההליכים המשפטיים בהם פתחו, שעוררו במשיבה 3 חששות באשר לגורל הכספים הרבים שהשקיעה בחנויות הגרה. עם זאת, כך מציינת המשיבה 3, מאז נשלח המכתב לא נתקבלה כל תגובה לו ועל כן ההסכם נותר על כנו, וכך גם קביעותיו של בית המשפט קמא.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובות לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי בית המשפט שלערעור יטה שלא להתערב בשיקול דעתה של הערכאה דלמטה בעניין סעדים זמניים. הלכה זו יפה על אחת כמה וכמה במקרה זה, שכן עיקר טענותיהם של המבקשים מופנות כנגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי. למעלה מן הנדרש, יצוין כי בית המשפט קמא ערך איזון נאות בין האינטרסים של הצדדים בנסיבות העניין ולא מצאתי כל עילה להתערב בשיקול דעתו גם לגופו של עניין.

הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בשכר טרחת בא-כוחן של המשיבות 1 ו- 2, ובשכר טרחת בא-כוחה של המשיבה 3, בסך 10,000 ש"ח, לכל אחד מהם.