פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8734/05
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
המבקשות:
1. דיונון
(ע"ר)
2. האגודה החדשה של הסטודנטים באוניברסיטת
תל אביב
3. אוניברסיטת תל אביב
נ ג ד
המשיבות:
1. צומת ספרים 2002-שותפות מוגבלת
2. אופיס דיפו (ישראל) בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 29.8.05 בת.א. 2099/05, בש"א 17659/05 שניתנה על
ידי כבוד השופטת א' קובו
בשם המבקשות: עו"ד גל
פיינגולד
בשם המשיבה 1: עו"ד י' שמלה
בשם המשיבה 2: עו"ד נשיץ,
ברנדס ושות'
פסק דין
1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
(כבוד השופטת א' קובו), במסגרתה ניתן צו מניעה זמני האוסר על המבקשות להתקשר בהסכם
עם המשיבה 2 עד להכרעה בתובענה שהגישה המשיבה 1.
2. המבקשת, דיונון, הינה עמותה רשומה המפעילה רשת של
חנויות לשיווק ולמכירת מוצרים שונים, לרבות ספרים, מכשירי כתיבה וציוד משרדי
בקמפוסים שונים באוניברסיטאות ובמכללות ברחבי המדינה (להלן - העמותה או דיונון).
המבקשות 2 ו- 3, האגודה החדשה של הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב (להלן - אגודת
הסטודנטים) ואוניברסיטת תל אביב, הינן חברות העמותה. לשם השאת רווחיה של העמותה,
החליט הועד המנהל של העמותה להעביר את הפעלת רשת החנויות של העמותה לידי זכיין.
לצורך זה ניהלה העמותה, באמצעות צוות שמונה על-ידי ועד העמותה, משא ומתן עם ארבע
חברות, כאשר בשלב ראשון נבחרו שתי חברות שהצעותיהן הכספיות היו הגבוהות ביותר ולאחר
מכן נערך עם כל אחת מהן משא ומתן נוסף שבסופו הוחלט להמשיך את המשא ומתן מול
המשיבה 2, אופיס דיפו (ישראל) בע"מ (להלן - אופיס דיפו), בלבד. על רקע זה
הגישה המשיבה 1, צומת ספרים 2002 (להלן - צומת ספרים), שהייתה אחת החברות שניהלו
משא ומתן עם דיונון לרכישת הזיכיון, תביעה לסעד הצהרתי, במסגרתה טענה כי היה על
דיונון לנקוט הליך של מכרז או 'מעין מכרז', וכי ההליך שנקטה היה נגוע בחוסר תום לב
והפלייה. יחד עם תביעתה הגישה צומת ספרים גם בקשה לצו מניעה זמני, בגדרו ביקשה כי
ייאסר על דיונון להתקשר בהסכם עם אופיס דיפו עד להכרעה בתובענה (להלן - הבקשה לצו
מניעה).
3. בית משפט קמא קיבל את הבקשה לצו מניעה בקובעו כי
קיים סיכוי טוב כי תתקבלנה טענותיה של צומת ספרים לפיהן דיונון הינה גוף
"דו-מהותי" אשר חלות עליו חובות מתחום המשפט הציבורי, וחובות אלו הופרו
במקרה דנא. כמו-כן, קבע בית משפט קמא כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה של צומת ספרים
הואיל ואם לא יינתן צו מניעה תתקשרנה דיונון ואופיס דיפו בהסכם במהלך הזמן שיחלוף
עד לבירור תביעתה של צומת ספרים והיא תמצא עצמה בסופו של יום מול מעשה עשוי. לעומת
זאת, ציין בית משפט קמא, לדיונון ולאופיס דיפו לא ייגרם נזק חמור אם תמתנה להכרעה
בתביעת צומת ספרים, הואיל והמשא ומתן למכירת הזיכיון היה ממילא משא ומתן ממושך. על
החלטה
זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.
4.המבקשות טוענות כי שגה בית המשפט משקבע כי יש סיכוי טוב לקבלת טענותיה של צומת ספרים בדבר סיווגה של דיונון כגוף "דו-מהותי" ובדבר הפגמים שנפלו, לטענת צומת ספרים, בהליך מכירת הזיכיון. לטענתן, דיונון הינה גוף פרטי שאין בו מאפיינים ציבוריים ועל כל פנים אין בו די מאפיינים ציבוריים המצדיקים סיווגו כגוף "דו-מהותי". כמו כן, לטענתן, היה על צומת ספרים להעלות טענותיה בדבר חובת המכרז בשלב מוקדם יותר ולא להשתתף במשא ומתן ולהעלות טענותיה רק בסופו. המבקשות טוענות, כי בית המשפט שגה גם משקבע כי לא ייגרם להן נזק של ממש ממתן צו המניעה הזמני. כמו כן, טוענות המבקשות כי שגה בית משפט קמא משלא קיבל את טענתן לפיה יש לדחות על הסף את הבקשה לצו מניעה (ואת התביעה כולה) ככל שהיא מופנית נגד אגודת הסטודנטים ואוניברסיטת תל-אביב הואיל ולא נטענה כל טענה נגדן ולא נתבקש כל סעד ביחס אליהן. צומת ספרים סומכת ידיה על החלטת בית משפט קמא ועל נימוקיה. אופיס דיפו מצטרפת לטענותיהן של המבקשות ומוסיפה כי לה עצמה ייגרם נזק חמור אם ייוותר צו המניעה על כנו.
5.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובות לה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. בנסיבות העניין דומה כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי מאזן הנוחות נוטה לטובת צומת ספרים. מכתבי הטענות שבפניי עולה כי קיימת טיוטת הסכם בין דיונון לבין אופיס דיפו העומדת בפני חתימה ואינה נחתמת לאור צו המניעה שנתן בית משפט קמא. צו המניעה עשוי להביא לכך שמשך זמן ממושך - עד שיסתיים בירור תביעתה של צומת ספרים - לא תוכל דיונון להתקשר עם אופיס דיפו, דבר העלול לגרום לנזק משמעותי לאופיס דיפו ונזק חמור עוד יותר לרשת חנויותיה של דיונון. כלומר, הסעד הזמני יוצר אי ודאות עסקית לתקופה ממושכת. בנסיבות המקרה אין הצדקה ליצור מצב כאמור. נזקה הנטען של צומת ספרים, מאידך, הינו בעל אופי שונה ופחות חמור לכאורה, שהרי מטרתה היא שייערך מכרז או 'מעין מכרז'. כך איפוא, נראה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשות, ולמצער אינו נוטה לטובת צומת ספרים. עוד יצוין כי בשונה מבית משפט קמא סבורני גם כי קיים ספק של ממש בדבר סיכויי תביעתה של צומת ספרים להתקבל. ראשית, אף כי זהו אינו המקום להכריע בעניין, ספק אם ניתן לראות בדיונון גוף "דו-מהותי" לאור המבחנים שנקבעו בפסיקה לכך (ראו, בג"צ 731/86 מיקרו דף נ' חברת החשמל בע"מ פ"ד מא(2) 449; ע"א 294/91 חברה קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' קסטנבאום פ"ד מו(2) 464). שנית, סבורני כי קיים טעם בטענתן של המבקשות, לפיה היה על צומת ספרים להעלות טענתה בדבר חובת עריכת מכרז או "מעין-מכרז" מראש ולא להמתין לסיומו של ההליך בו נטלה היא עצמה חלק, ומשלא עשתה כן מושתקת היא מהעלות טענות אלו (ראו והשוו, רע"א 4250/04 צ'רלטון בע"מ נ' מנהלת ליגת העל בכדורסל לגברים (2002) בע"מ (טרם פורסם) וכן בג"ץ 126/82 טיולי הגליל בע"מ נ' ממשלת ישראל , פ"ד לו(4) 44).
6.אשר לטענתן של אגודת הסטודנטים ואוניברסיטת תל אביב לעניין מחיקת הבקשה לצו מניעה על הסף ככל שהיא מופנית כלפיהן, הרי שמשבאתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, מתייתר הדיון בטענה זו. בעניין דחיית תביעת צומת ספרים כולה, ככל שהיא מופנית נגדן, ייפנו אגודת הסטודנטים ואוניברסיטת תל אביב לבית משפט קמא.
7.הערעור מתקבל והחלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת (כולל חיובה של המשיבה 2 בהוצאות) הבקשה לצו מניעה זמני נדחית. צומת ספרים תישא בשכר טרחת עורך דין בשתי הערכאות לזכות המבקשות בסכום של 40,000 ש"ח.
ניתנה היום, ד' בחשון תשס"ו
(6.11.05).
ש ו פ ט