רע"א 8739/07 יוסף שמיס נ. עו"ד יורם אביב גיא

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד סגן הנשיא השופט נ' הנדל ) מיום 28.8.2007 בבר"ע 565/07, בו נדחתה בקשת רשות הערעור של המבקשים על החלטת ראש ההוצאה לפועל באילת מיום 26.2.2007, שניתנה בתיק 23-00903-02-5.

המבקשים הינם בעלי הנכס הידוע כגוש 6669 חלקה 434 ברחוב יצחק בן צבי 41 בהרצליה פיתוח (להלן: הנכס ). כנגד המבקשים נפתח תיק הוצאה לפועל לביצועה של משכנתא שנרשמה על הנכס. במסגרת הליכי הוצאה לפועל, מינה ראש ההוצאה לפועל את המשיב 1, ככונס על זכויותיהם של המבקשים בנכס.

המשיב 1 אישר עסקת מכר עם הקונה, הוא משיב 2 (להלן: הקונה ). המבקשים עתרו לראש ההוצאה לפועל להורות על ביטול אישור עסקת המכר. ראש ההוצאה לפועל דחה את הבקשה. על החלטת ראש ההוצאה לפועל עתרו המבקשים, בבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בחלקו וקבע כי אין לבטל את המכירה, אולם החזיר את התיק לראש ההוצאה לפועל בכדי שישקול מהו הסכום הראוי שאמור להתקבל ממכירת הנכס, לאור חוות הדעת השמאיות השונות, ותוך קיום דיון בנושא.

ביום 3.11.2005 נקבע דיון בנושא בפני ראש ההוצאה לפועל, אליו הוזמנו הצדדים והשמאים, אולם המבקשים ובא כוחם דאז, כמו גם השמאי מטעמם לא התייצבו לדיון. נערך דיון בהעדרם, וניתנה החלטה שלא במעמד המבקשים לפיה אושר המחיר שנקבע על ידי השמאי מטעם ראש ההוצאה לפועל.

ביום 16.7.2006 הגישו המבקשים בקשה לבטל את ההחלטה מיום 3.11.2005 או לקיים דיון חדש בשאלת שווי הנכס. ביום 26.2.2007 דחה ראש ההוצאה לפועל את הבקשה על הסף.

על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (בר"ע 565/07).

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור, וקבע כי ההחלטה שלא במעמד המבקשים ניתנה כשמונה חודשים לפני הגשת בקשת הביטול, וכי אין ממש בניסיונם של המבקשים לתרץ את האיחור בהגשת בקשת רשות הערעור בהחלפת עורך הדין אשר ייצג אותם. כן נקבע כי בא כוח המבקשים לא קיבל שחרור מייצוג, וכי בכל מקרה עולה שהמבקשים היו מודעים בשלב מוקדם יותר להחלטה שניתנה שלא במעמדם ועל כן היה עליהם לפעול. בית המשפט קבע כי

מבחינה פורמלית ההחלטה הומצאה במועד ומבחינת הכלל של הידיעה הקונסטרוקטיבית, בקשת הביטול לא הוגשה במועד, והמבקשים לא מצאו לנכון להגיש כל בקשה להארכת מועד. עוד קבע בית המשפט כי הטענות הדיוניות השונות שמעלים המבקשים אינן מהוות מענה למחדל שרובץ לפתחם בדבר מועד הגשת בקשת הביטול, ללא שבקשה זו לוותה בבקשה להארכת מועד. גם לגופו של עניין קבע בית המשפט כי ראש ההוצאה לפועל שקל את העניין בשנית ולא עולה על פני הדברים שנפלה טעות בהחלטתו.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו, וכי החלטתו מסתמכת על הטעויות שנעשו בהליך ההוצאה לפועל תוך התעלמות מכך שטענות משפטיות ושאלות שבעובדה אשר נטענו בפני ראש ההוצאה לפועל בבקשה לא מצאו מענה ראוי בהכרעתו. עוד מעלים המבקשים טענות דיוניות שונות על דרך ניהול ההליך על ידי ראש ההוצאה לפועל.

מנגד טוענים המשיבים כי בקשת רשות הערעור לא מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית המצריכה דיון בגלגול שלישי, ועל כן דינה להידחות. עוד טוענים המשיבים כי בבקשת רשות הערעור חוזרים המבקשים על טענותיהם בפני בית המשפט המחוזי, טענות שנבחנו ונדחו על ידי בית המשפט.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות המשיבים, ובהחלטותיהן של הערכאות הקודמות הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ראשית, הכלל הנוהג בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. במקרה דנן לא מצאתי בבקשת רשות הערעור, טענה המהווה עילה לדיון "בגלגול שלישי". מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער כי גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. המבקשים לא הופיעו לדיון שנקבע בעניינם, דיון שהמבקשים הם אלו שביקשו לקיים. המשיבים אף לא טרחו במשך שמונה חודשים לבקש ביטול של החלטת ראש ההוצאה לפועל. תקנה 27(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 (להלן: תקנות ההוצאת לפועל ) קובעת כי בקשה לביטול או לשינוי החלטה מוגשת לראש ההוצאה לפועל בתוך שבעה ימים מהיום שבו נודע לצד הרואה עצמו נפגע על מתן ההחלטה. ראש ההוצאה לפועל קבע כי הייתה קיימת ידיעה בפועל של ההחלטה מיום 3.11.2005 כבר בדצמבר 2005, או לכל המאוחר ינואר 2006, ולמרות זאת הבקשה לביטול הוגשה רק ביום 16.7.2006, וזאת ללא בקשה להארכת מועד. מעבר לכך סמכות הביטול שנקבעה בתקנה 27(א) לתקנות ההוצאה לפועל תופעל רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן ( ראו דוד בר אופיר הוצאה לפועל הליכים והלכות כרך א' 43 (מהדורה שישית, 2007)).

המבקשים נתלים בטענות דיוניות שונות כדי לענות על מחדלן, אך אין בידי לקבל טענות אלו. חובת תום הלב הדיוני אוסרת ניצול לרעה של הליכי משפט. השמירה על האינטרס האישי של בעל דין צריכה להיעשות תוך התחשבות בציפיות הדיוניות של הצדדים האחרים להליך, ותוך מילוי חובותיו של בעל הדין כלפי בית המשפט (ראו בש"א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל נ' משה שנפ , (לא פורסם, 15.1.2007)).

מעבר לכך ולמרות העדרותם של המבקשים ראש ההוצאה לפועל שקל את עניינם של המבקשים, תוך הסתמכות על המסמכים שבפניו, ולא נראה כי נפלה שגגה בהחלטתו.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקשים ישלמו שכר טרחה עורך דין בסך של 7,500 ש"ח, לכל אחד מהמשיבים.