רע"א 874/02 דוד גוזלן נ. אלן חברה לאירועים בע"מ

1.לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטת ו' אלשיך), בה החליט בית המשפט להורות למשיב 2, מנהלה המיוחדת של המשיבה 5 (אולמי ארגמן שמחות בע"מ (בפירוק)), לקיים התמחרות חוזרת, בין המבקש לבין המשיבה 1, למכירת המקרקעין נשוא הבקשה.

ואלה עיקרי העובדות שנדרשות לעניין: המשיב 2 אחראי לניהול הליכי הפירוק של המשיבה 5. המשיב 2 פרסם הזמנה פומבית להציע הצעות לרכישת נכס אשר בבעלות המשיבה 5. הוגשו ארבע הצעות לרכישת הנכס. המציעים הוזמנו להתמחרות. המשיב 2 הציב כתנאי סף לרכישת הנכס, מחיר מינימום של 1,900,000 דולר. אף אחת מן המציעות לא הסכימה לדרישה זו. באותה עת, ההצעה הגבוהה ביותר מבין המציעות, הייתה הצעת המשיבה 1, שעמדה על סכום 1,500,000 דולרים.

בא-כוח המבקש, שנכח בפגישה, עזב את המקום משהבין כי ההתמחרות הסתיימה ללא זוכה. למחרת נודע למבקש, כי לאחר שפרש מהפגישה, נותרו במקום נציגי המשיבה 1, שהסכימו לרכוש את הנכס תמורת סכום כולל של 1,900,000 דולר. בא-כוח המבקש שוחח עם המשיב 2, והאחרון הציע לו להגיש הצעת מחיר גבוהה יותר.

לאחר דין ודברים בין כל הצדדים הוחלט, כי תיערך התמחרות נוספת. דקות אחדות לפני תחילת ההתמחרות, הודיעה המשיבה 1, שנציגיה לא יוכלו להגיע. למרות זאת נתקיימה ההתמחרות, בסופה הוכרז המבקש כזוכה ברכישת הנכס תמורת סכום של 1,950,000 דולרים.

2.המשיבה 1 הגישה לבית המשפט המחוזי שתי בקשות, בהן נתבקש בית המשפט שיכריז עליה כזוכה במכרז לקניית הנכס, בתמורה לסך של 2,000,000 דולר (דהיינו, עלייה של 100,000 דולר בהשוואה להצעתה המקורית). המשיב 2 הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לאישור מכר הנכס למבקש, אולם לאחר-מכן הגיש המשיב 4, כונס הנכסים, בקשה, לה הצטרף המשיב 2, להתמחרות נוספת.

בית המשפט המחוזי בהחלטתו התייחס לכל הבקשות האמורות, והורה על קיום התמחרות חוזרת למכירת המקרקעין, בא ישתתפו המבקש והמשיבה 1. בית המשפט הלך במתווה בו הלכה השופטת א' פרוקצ'יה בע"א 509/00 אילן לוי נ' מ. ברכה ואח', לפיה הכלל הוא כיבוד תוצאות של מכירה פומבית, בכפוף לכך שההליכים נערכו כדין וכי לא הייתה סטייה מכללי הצדק הטבעי. בית המשפט קמא היה בדעה, כי שתי ההתמחרויות שהתקיימו אינן חפות מפגם מהותי, שכן הזוכה נבנה תמיד מהעדר רעהו, ועל כל הן פסולות. לפיכך, הורה בית המשפט על עריכת התמחרות נוספת.

3.לטענת המבקש שגה בית המשפט קמא בעניינים הבאים: א. בכך שקבע שהיה פגם בהתמחרות נשוא זכיית המבקש; ב. בכך שנעתר לדון בבקשת המשיבה 1 חרף העדרו של תצהיר התומך בבקשה; ג. בכך שלא דחה את בקשת המשיבה 1 מחמת השיהוי; ד. בכך שקבע קביעות עובדתיות סותרות שהיוו בסיס עובדתי מוטעה להחלטה. מחד נאמר, כי בהתמחרות הראשונה לא נקבע זוכה, ומאידך נאמר, כי כל אחד מן הצדדים "זכה" פעם אחת.

דין הבקשה להידחות. בית המשפט קמא התייחס כבר לטענות הסף שהעלה המבקש בפנינו (טענת השיהוי וטענת אי-הגשת התצהיר), ודחה אותן, ואין אני רואה להתערב בהחלטה זו. באשר לטענה בדבר עובדות סותרות, נראה כי המבקש בא לכלל טעות, כאשר ערב בין אותו חלק בהחלטה בו הביא בית המשפט את טענות הצדדים כפי שהן, לבין קביעותיו העובדתיות של בית המשפט; הנכון הוא, שלאחר סקירת טענות הצדדים, קבע בית המשפט - כממצא עובדתי - כי שני הצדדים "זכו" בהתחרות. באשר לטענת אי-קיום פגם בהתמחרות השניה, הרי שבית המשפט קמא הגיע למסקנה הפוכה לאחר שבחן את הטענות העובדתיות של הצדדים, ואין פגם במסקנה אליה הגיע. כפי שבית המשפט קמא ציין, "כאשר מתנהלת התמחרות היא צריכה להיות בין צדדים ..."; במקרה זה, שתי ההתמחרויות נתקיימו בלא נוכחות הצדדים שהיו צריכים לה.

הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיבים 3,2,1 ו4- בסכום של 5,000 ש"ח לכל אחת מהן.